ברם צריך מהו למעבד ביה חבורה לרפואה כגון למישקל ליה דמא ומתעקר ליה שיניה כיון דלא לצעוריה קא מכוין שפיר דמי או דילמא זמנין דעביד ביה טפי ממאי דמתבעי ואתי לידי איסורא ת"ש דאיבעיא להו בן מהו שיקיז דם לאביו רב מתנה אמר ואהבת לרעך כמוך רב דימי בר חנינה אמר מכה אדם ומכה כהמה מה מכה בהמה לרפואה פטור אף מכה אדם לרפואה פטור רב פפא לא שביק ליה לבריה למישקל ליה סילווא מר בריה דרבינא לא שביק ליה לבריה למפתח ליה בותא דילמא אתי למעבד ביה חבורה וקא חטי בשוגג אי הכי חבירו נמי חבירו שגגת לאו בעלמא הוא ולא גזרו רבנן אבל האי שגגת חנק אלא הא דתניא נוטל מחט של יד ליטול בה את הקוץ היכי שקלינן בה קוץ בשבת ניחוש דילמא אתי למעבד ביה חבורה והוי שגגת סקילה התם מיקלקל הוא הא ניחא למאן דאמר מקלקל הוא בחבורה פטור אלא למאן דאמ' מקלקל בחבור' חייב מאי איכ' למימ' מאן שמעת ליה דאמ' מקלקל בחבורה חייב רבי שמעון הוא ורבי שמעון שמעינן ליה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה אלמא אף על גב דמדאוריתא שרי חיישינן דילמא אתי למעבד חבורה וכן אמרי האב שמחל על כבודו כבודו מחול הני מילי כבודו אבל הכאתו וקללתו לא:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן ס׳, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.