ברם צריך היכא דשבת במתא הא אמרינן דהוה ליה בבני מתא ומשחינן ליה תחומא לבר ממתא היכא דאזיל ומחית עירובא במתא אחריתי דקריבא להא מתא מהו לאישתרויי למיזל לקמיה אלפים אמה מי משוינן ליה כבני מתא ואזיל לכולה מתא בלא מדידה אי לא מי אמרינן שבת הוא דקבע דהוה ליה כבני מתא אבל נותן עירובו כיון דהוא גופיה במתא יתיב בדין הוא דלא לישתרי בעירובא דרבנן הוא דאקילו בה משום עשיר שלא יצא ויערב ברגליו חד קולא אקילו ביה רבנן למיתן ליה אלפים אמה תרי קולי לא אקילו ביה רבנן למיתן ליה מתא בלא מדידה או דילמא לא כיון דאקילו ביה רבנן חד קולא אקילו ביה רבנן תרי קולי פליגי בה רבי עקיבא ורבנן דתנן היה בעיר גדולה ונתן עירובו בעיר קטנה בעיר קטנה ונתן עירובו בעיר גדולה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה ר' עקיבא אומר אין לו ממקום עירובו אלא אלפים אמה הילכתא ברבי עקיבא דמחמיר או כרבנן דמקילין ת"ש דאמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי הילכתא כדברי המיקל בעירוב הנהו בני מברכתא דהוו מחתין עירוביהון בבי כנשתא דאבי גוברי אמר להו מר יהודה גויוה ואחיתוה כי היכי דלשתרי לכו מפי פורתא אלמא הלכה כר' עקיבא ואפילו מחביריו א"ל רבא פלגאה בעירובין לית דחש ליה לרבי עקיבא דהא קיימא לן הלכה כדברי המיקל בעירוב:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן מ״ח, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.