שאילתות דרב אחאי גאון סימן מ״ח, א׳

שאילתא דאסיר להון לדבית ישראל לסגויי ביומא דשבתא טפי מן תרי אלפין אמה דכתיב ראו כי ה' נתן לכם השבת על כן הוא נותן לכם ביום הששי לחם יומים ותניא שבו איש תחתיו ארבע אמות אל יצא איש ממקומו אלו אלפים אמה של תחום שבת ואלו ד' אמה דקא אמרינן מאי היא דמאן דאפקוהו עו"ג או רוח רעה חוץ לתחום היכא דשבקוהו אית ליה ד' אמות ומאן דמסגי טפי מאלפים אמה בשבת מלקינן ליה דתאני רבי חייא מלקין על עירובי תחומין מדברי תורה האי אלפים אמה דאמרינן לבר ממאתא ועיבורא ומאי עיבורא ביתא ברא וכמה היא עיבורא דמתא שבעים אמה ושיריים כדתנן ג' כפרים המפולשין אם יש בין שנים החצונים מאה וארבעים אמה ושליש עשה האמצעי את שניהם להיות כאחת דהוה ליה לכל חד וחד שבעים אמה ושיריים דילפינן מחצר המשכן ואי איכא עיירות טובא דמבלען בהדדי בשבעים שבעים אמה ושיריים כולהו כחדא מתא דמיין ומהלך את כולה וחוצה להן אלפים אמה בלא עירוב ומדידת אלפים בקדירות הרים ובבליעות גיאיות וגדירות ורואין אותן כאילו הן מישור אי נמי שבת בבקעה דקנא ליה שביתה התם משחינן ליה אלפי' אמה לבד מארבעה אמר ממאי דהאי שבו איש תחתיו ארבעה אמות היא דתניא שבו איש תחתיו כתחתיו וכמה היא תחתיו גופו שלש אמות ואמה כדי פישוט ידיו ורגליו דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר גופו ג' אמות ואמה כדי שיטול חפץ תחת מראשותיו ויניח תחת רגליו או מתחת רגליו ויניח תחת מראשותיו מאי בינייהו (איבא בינייהו) ד' אמות מצומצמות ואמה של קדש איכא בינייהו ר' מאיר סבר כדי פישוט ידיו ורגליו דאמה דיליה ורבי יהוד' סבר באמה של קדש א"ל רב משרשיא לבריה כי עיילת לקמיה דרב פפא אימא ליה ד' אמות דאמור רבנן באמה דידיה יהבינן ליה או באמה של קדש יהבינן ליה אי אימא לך באמה של קדש יהבינן ליה אימא לי' עוג מלך הבשן מה הוה עליה ואי אימא לך באמה דידיה יהבינן ליה אימא ליה מאי טעמא לא קא תני לה גבי יש שאמרו הכל כמה שהוא אדם כי אתא לקמיה א"ל אי דקא דייקינן כולי האי לא תנן לעולם באמה דידיה יהבינן ליה ודקא אמרת מאי טעמא לא קתני לה גבי יש שאמרו לא פסיקא ליה דאיכא ננס באיברין ומאי משמע דאל יצא איש ממקומו דאלפים אמה הוא אמר רב חסדא למדנו ממקום למקום כתיב הכא אל יצא איש ממקומו וכתיב התם ושמתי לך מקום מקום מניסה דידיה וניסה מניסה דכתי' ואם יצא יצא הרוצח אל גבול עיר מקלטו וניסה מגבול דידיה וגבול מגבול דכתיב ומצא אותו גואל הדם מחוץ לגבול לעיר וגבול מחוץ דידיה וחוץ מחוץ דידיה דכתיב ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ונילף מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב א"ל דנין חוץ מחוץ ואין דנין חוץ מחוצה למאי נפקא מינה והא תנא דבי ר' ישמעאל ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה וזו היא ביאה הני מילי היכא דליכא דדמי ליה אבל היכא דאיכא דדמי ליה בדדמי ליה ילפינן ואילו מאן דשבת במתא אע"ג דנפישא טובא הוה ליה בבני מתא וכולה מתא כד' אמות דמיא ואית ליה אלפים אמה לבר ממתא דתניא שבת בעיר ואפילו גדולה כאנטוכיא שבת במערה ואפילו במערת צדקיהו מלך יהודה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה ואילו מתא דחד גיסא עייל וחד גיסא נפיק אי נמי נפיק מינה חד ביתא וכולה לא נפקא בהדיה מעברינא לה וחזייה לכולה מתא כמאן דמימליא בהדיה ההוא ביתא דנפיק ומשחינן ליה תחומא לבד ההוא אפיקתא ומנלן דעיבורא דמתא כמתא שנאמר ויהי בהיות יהושע ביריחו מאי ביריחו אילימא ידיהו ממש והכתיב ויריחו סוגרת ומסוגרת אלא בעיבורא דהוה עייל מינה ונפיק מינה וקרי ליה יריחו ודילמא מאי יריחו בתחומה הוה קאים דמיתקרי על שמיה דילה ההוא מחוץ לעיר איקרי עיר לא איקרי:

שאילתות דרב אחאי גאון · סימן מ״ח, א׳

על המקור הזה