שאילתות דרב אחאי גאון · סימן מ״א, א׳

ואראשאילתא דאילו מאן דבעי למינסב איתתא מתבעי ליה למיבדק ולמינסב דמסיב *מדוקתא דמייחס ולא ליקרי לינסיב מדוקתא דאית בה פסילתא דמאן דנסיב איתתא מדוקתא דמייחס זכי לאשרויי קודשא בריך הוא שכינתיה עליה דאמר רבי חמא בר ר' חנינא אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו אלא על משפחות המיוחסות שבישראל שנאמר ביום ההוא אהיה לאלהים לכל משפחות ישראל לכל ישראל לא נאמר אלא לכל משפחות ישראל משפחות מיוחסות שבישראל אמר רבה בר בר חנה זו מעלה שבין ישראל לגרים דאילו בישראל כתיב והייתי להם לאלהים והם יהיו לי לעם ואילו בגרים כתיב מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאם ה' אמר רבי אלעזר לעולם ידבק אדם בטובים דמסייעא זכותם דמשפחה דאבא ומשפחה דאימא ונפיק זרעא מהוגנא ואמר רבא הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה שנאמר ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו לאשה ממשמע שנאמר בת עמינדב איני יודע שאחות נחשון אלא מכאן לנושא אשה צריך לבדוק באחיה תאנא רוב בנים דומין לאחי אם ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו כאילו חרשו לכל העולם כולו וזרעו מלח שנאמר ואלה העולים מתל מלה תל חרשא כרוב אדן אמר ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם ת"ר לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם וישיא בתו לתלמיד חכם שאם מת או גולה מובטח לו שבניו תלמידי חכמים משל לעינבי הנפן בעינבי הגפן דבר נאה ומתקבל ולא בת עמי הארץ משל לעינבי הגפן בעינבי הסנה דבר כעור ואין מתקבל ת"ר לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת תלמיד חכם לא מצא בת תלמיד חכם ישא בת גדולי הדור לא מצא בת גדולי הדור ישא בת ראשי כנסיות לא מצא בת ראשי כנסיות ישא בת גבאי צדקה לא מצא בת גבאי צדקה ישא בת מלמדי תינוקות ולא בת עמי הארץ מפני שהן שקץ ונשותיהם שקץ ועל בנותיהם נאמר ארור שוכב עם כל בהמה תניא רבי שמעון בן אלעזר אומר כל סעודה שאינה של מצוה אין תלמידי חכמים רשאין ליהנות ממנה כגון מאי אמר רבי יוחנן כגון בת כהן לישראל בת תלמיד חכם לעם הארץ דאמר רבי יוחנן בת כהן לישראל אין זווגן עולה יפה מאי היא אמר רב חסדא או אלמנה או גרושה או זרע אין לה במתניתא תנא או קוברה או קוברתו או מביאתו לידי עניות איני והא אמר רבי יוחנן הרוצה שיעשיר ידבק בזרעו של אהרן וכל שכן תורה וכהונה מעשרתו לא קשיא הא בתלמידי חכמים הא בעמי הארץ רב אידי בר אבין נסיב כהנתא נפקו מיניה הרי סמיכי מני רב שישא בריה דרב אידי ורב יהושע בריה דרב אידי אמר רב פפא אנא אי לאו נסיב כהנתא לא איעתרי אמר רב כהנא אנא אי לאו נסיב כהנתא לא גלאי אמרו ליה הא למקום תורה גלית לא גלאי כד גלו אינשי רב יהוד' נסיב כהנתא חלש אמר לא ניחא ליה לאהרן דאידבק בזרעיה והוה ליה זרעא כי אנא תניא היה רבי אומר כל המשיא בתו לעם הארץ כאילו כופתה ומניחה לפני הארי מה ארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים אף עם הארץ מכה ובועל ואין לו בושת פנים ואמר רבה בר רב אדא אמר רב כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו כשמעיד הקדוש ברוך הוא על השבטים אינו מעיד עליו שנא' ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל ואמר רבה בר רב אדא אמר רב *ואמרי לה אמר סלא חסידא אמר רב המנונא כל הנושא אשה לשום ממון היכא דלא מהגנא ליה הוויין ליה בנים שאינן מהוגנין שנאמר בה' בגדו כי בנים זדים ילדו עתה יאכלם חדש את חלקיהם שמא תאמר ממון מתקיים תלמוד לומד עתה יאכלם חדש את חלקיהם ושמא תאמר חלקו ולא חלקה תלמוד לומר את חלקיהם ושמא תאמר לזמן מרובה תלמוד לומר עתה יאכלם חדש מאי משמע אמר רב נחמן בר יצחק חדש נכנס וחדש יצא והממון כלה ואמר רבה בר רב אדא כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו אליהו כופתו והקדוש ברוך הוא רוצעו *אלמא נפיש ריתחא עליה דמתפרע מיניה הקדוש ברוך הוא בידיה דנפשיה *תניא נמי הכי על כולם אליהו כותב והקדוש ברוך הוא חותם אוי לו למי שפוסל את זרעו ופוגם את משפחתו ונושא אשה שאינה הוגנת לו וכל הפסול פוסל ואינו מדבר בשבח לעולם ואמר שמואל במומו הוא פוסל כי הא דההוא גברא דעל לבי טבחא בפום בדיתא אמר להו הבו לי בשרא אמרו ליה עכיב עד דשקיל שמעיה דרב יהודה בר יחזקאל וניהב לך אמר מאן יהודה בר שויסקל דשקל מן קמיי אזלו ואמרו ליה לרב יהודה בר יחזקאל שמתיה אמרו ליה רגיל הוא דקרי לאינשי עבדי אכריז עליה דעבדא הוא אזל ההוא גברא ואייתי דיסקא דזמינותא מקמיה דדב נחמן אזל רב יהודה בר יחזקאל קמיה דרב הונא אמר לו איזיל אי לא איזיל אמר לי' משום יקרא דבי נשיאה קום זיל אזל אשכחיה דקא עביד מעקה אמר לו לא סבר לה מר להא דאמר נהילאי בר אידי אמר שמואל כיון שנתמנה אדם פרנס על הציבור אסור בעשיית מלאכה בפני שלשה אמר ליה פורתא דגנדרייא הוא דקא עבידנא ומי שני מר מעקה כדכתיב באורייתא או מחיצה כדאמרי רבנן אמר לי' ליתיב מר אקרפיטא אמר לי' ומי שני מר איצטבא כדאמרי אינשי או ספסל בדקריוה רבנן אמ' ליה ליכול מר *אטרונגא אמר לי' הכי אמר שמואל כל מאן דאמר *אטרונגא תלת' ברמות רוחא אית ביה אלא אי אתרוג כי דקריוה רבנן אי אתרוגא דאמרי אינשי לישתי מר אינבג ומי שני איספרגוס דקריוה רבנן סבר לה מר תיתי דיביק תשקינן אמר ליה הכי אמר שמואל אין משתמשין באשה קטנה בפירוש אמר שמואל בין גדולה בין קטנה לשדר לה מר שלמא לילתא אמר ליה הכי אמר שמואל קול שבאשה ערוה על ידי שליח אמר ליה הכי אמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל שלחה ליה דביתהו שרי ליה תגריה דלא לשוויך עם הארץ אמר לי' מאי טעמא אתא ליה מר הכא אמר לי' שדר לי מר דיסקא דזמינותא אמר לו שותיה דמר לא גמרינן לדינא מזמנינא ליה למר אלא הואיל ואתא מר נשמעיה לשותיה דלא לימרו רבנן קא מחנפין להדדי אמר ליה מאי טעמא קרא ליה מר להאי גברא עבדא אמר ליה דרגיל דקרי לאינשי עבדי ותניא כל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבח לעולם ואמר שמואל במומו פוסל אמ' ליה אימור דאמר שמואל למיחש ליה לאכרוזי עליה מי אמר כי קאי אמר ליה ההוא גברא דשמתיה לדידי קריית לי עבדא דאתינא מבית חשמוניי מלכא אמר ליה הכי אמר שמואל כל דאמר מבית חשמוניי מלכא קא אתינא עבדא הוא אמר ליה לא סבר לה מר להא דאמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב כל תלמיד שמורה הלכה ובא אם קודם מעשה אמרה שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו אמר ליה איכא רב מתנה דקאי כוותי רב מתנה לא חזיא ליה נהרדעא תליסר שני ההוא יומא אתא אמר לי' דכי מר מאי אמר שמואל כי קאי חד כרעא אגודא וחד כרעא אמברא אמר ליה הכי אמר שמואל כל דאמר מדבית חשמוניי קא אתינא עבדא הוא דלא אישתיירא אלא הדא ינוקתא דסליקא לאיגרא ורמייא קלא ואמרה כל מאן דאמר מדבית חשמונאי קא אתינא עבדא הוא ונפלה מאיגרא לארעא אכריז עליה דעבדא הוא ההוא יומא איקרעו כמה כתובתא בנהרדעא כי נפיק נפקו אבתריה למירגמיה אמר להו אי שתקיתו שתקיתו ואי לא מגלינא דאמר שמואל תרתי זרעייתא איכא בנהרדעא חדא מיקרייא דבי יונה וחדא מיקריא דבי עורבתי' וסימניך טמא טמא וטהור טהור שדיוה לההוא ריגמא מידיהו קם אטמא בנהר מלכא מכריז רבי יהודה בנהרדעא אדא ויונתן עבדי יהודה בר פפא ממזירא מכריז רב נחמן בשכנציב עדא ועוא ויונתן עבדי יצחק בר פפא ממזירא בטי בר טוביה בראמות רוחיה לא שקיל גיטא דחידותא ואילו משפחה דקיימא בחזקה דכשרותא ואתא חד ואמר אית ביה פסילותא לא סמכינן עליה דאמר רבי יוחנן אין עירעור פחות משנים: