ברם צריך בזמן דאיכא בצורתא מהו למיעצר איניש פירי דנפשיה עד דקיימן לדמי אי נמי שאר פירי כגון רמוני וחרובי דלאו חיי דברייתא אינון כגון עיבורא וחמרא ומישחא מאי כיון דלא קא זבין ומזבין ומן נפשיה הוא דיתירין ליה ושאר פירי נמי כיון דלאו חיי דברייתא אינון אע"ג דקא זבין ומזבין לא קא דחיק תרעא או דילמא כיון דבשני בצורת אינון לא דקא אתי לעיולי מארה בשערים כיון דמיתעצר תרעא דשאר פירי אתי נמי לאיתעצורי תרעא דעיבורא וחמרא ומשחא דחיי נפש אינון ולדיליה נמי דחזיין אינשי דליכא למיזבן אתי נמי לעיולי מארה בשערים ת"ש דתניא אין עוצרין פירות בארץ ישראל דברים שיש בהן חיי נפש כגון עיבורא וחמרא ומשחא אבל תבלין כמון ופלפלין מותר ומותר לו לאדם לאצור פירות בארץ ישראל שלש שנים ערב שביעית ושביעית ומוצאי שביעית משום דלא זרעין ומסקין ושרי לנטורי מן שתא לשתא בד"א בלוקח מן השוק אבל משלו מותר ובשני בצורת אפילו קב חרובין לא יאצור מפני שמכניס מארה בשערים מיהא שמעינן הלוקח מן השוק למכור לא שנא שלא בשני ריעבון ולא שנא בשני ריעבון לא שנא דברים שהן חיי נפש ולא שנא דברים אחרים כגון שאר פירי אסיר ליה למיעבד אבל מן דנפשיה דיתיר בלא שני בצורת שרי לי׳ לעכוביה עד דקאים לדמיה ואפילו פירי דאינון חיי נפש ובשני בצורת אסיר ליה למיעצר אפי׳ שאר פירי דלא חיי נפש אינון:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן ל״ב, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.