ויגששאילתא דאסר להון לדבית ישראל למיעצר פירי כגון עיבורא וחמרא ומישחא דחיי ברייתא אינון ומאן דעבד הכי לא הוה ליה מחילה לעולם דתניא עוצרי פירות ומלוי בריבית ומקטיני איפות ומפקיעי שערי׳ עליהן הכתוב אומר נשבע ה׳ בגאון יעקב אם אשכח לנצח את כל מעשיהם לאמר מתי יעבר החדש ונשבירה שבר והשבת ונפתחה בר להקטין איפה ולהגדיל שקל ולעוות מאזני מרמה אלא כי משכח רווחא דנקא מתבעי ליה לזבוני דאמר שמואל אין מוסיפין על המדות יותר משתות ולא על המטבע יותר משתות והמשתכר אל ישתכר יותר משתות הני מילי דקא זבין ומזבין אבל יתירין ליה מן פירי דנפשיה וקא בעי ביה לעכוביה עד דקיימי לדמיה ומזבין ליה רשותא בידיה דאמר רב עושה אדם את קבו אוצר ובזמן דאיכא בצורתא לא ליבמ׳ מר מאי דאית לי אנא איכול ואישתי כדרגילנא אלא מיתבעי ליה למינטר כי היכי דליצטער בהדי כולי עלמא דתניא בשעה שהציבור בצער אל יאמר יחיד אלך אוכל ואשתה ושלום עליך נפשי ואם עשה כן שני מלאכים המלוין אותו מניחין ידיהן על ראשו ואומר לו פלוני זה שפירש מן הציבור אל יראה בנחמת ציבור אמר רב יהודה אמר רב כל המרעיב עצמו בשני ריעבון ניצול ממיתה משונה שנא׳ ברעב פדך ממות האי ברעב מרעב מיבעי ליה אלא בשכר שמרעיב עצמו בשני ריעבון ניצול ממיתה משונה אמר ריש לקיש אסור לאדם שישמש מיטתו בשני ריעבון שנא' וליוסף יולד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב מכלל דבשני ריעבון לא שימש ולמאן דלית ליה בני שרי דתני חסוכי בנים משמשין מיטותיהן בשני רעבון:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן ל״ב, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.