ויחישאילתא דאילו שכיב מרע דיהיב מתנה ומית מתנתו מתנה ואע"ג דבריא דיהיב מתנה לא מקניא ליה במטלטלי עד דמשיך במקרקעי עד דמחזיק או בשטרא או בחליפין שכיב מרע לא צריך כיון דאמר מר מתנת שכיב מרע ממילא מקנייא דאמר רבי זירא אמר רב מניין למתנת שכיב מרע שהיא מן התורה שנאמר והעברתם את נחלתו לבתו למימרא דיש לך העברה אחרת שהיא כמוה בירושה דממילא קניא ואיזו זו זו מתנת שכיב מרע דיהיב מתנה מתנתו קיימת ואמר רבא אמר רב נחמן מתנת שכיב מרע מדרבנן היא וחיישינן שלא תטרף דעתו עליו דילמא עד לא משיך ומחזיק מיטרפא דעתי׳ וכד אתי לאחזוקי בהנהו ניכסי אישתכח דבלא דעתיה דשכיב מרע משיך או מחזיק להון ואמרינן אי הוה בדעתיה הוה הדר ביה דקיימא לן כל שאילו עומד חוזר במתנתו הילכך תיקנו רבנן דמקני שכיב מרע בדיבורא לחודא ולא צריך לא קניין ולא חזקה ולא משיכה דאי מצריך ליה בר משיכה וחזקה סבר דילמא לא מיתעבד מאי דקא בעי ומעייל טירדא בדעתיה והיכא דפליגינון לכולה נכסיה ועמד מחליו חוזר בו ואע"ג דקנו מיניה דאיכא למימר מתנת בריא קא יתיב חוזר בו דאמר שמואל שכיב מרע שכתב כל נכסיו אע"ג שקנו מידו אם עמד חוזר בידוע שלא היה קניין אלא מחמת מיתה והיכא דשייר מן נכסי׳ דאי קאים סמיך עלייהו אם עמד אינו חוזר:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן ל״ג, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.