אי נמי ברם צריך היכא דטבעיה ליזופא ולא קא פרע ליה ואית ליה ניכסי מי אית ליה דינא דתבע ביה לערביה אי לא או דילמא כיון דאית ליה ניכסי ליזופא לא מי אמרינן דמצי מזופנא א"ל לערבא אי לאו לאשתלומי מן ניכסיך לא בעיתך ערבא או דילמא מצי אמר ליה האי דעבדית לך ערבותא דאי מישתדפי ניכסיה הוא אבל כי איתינון ליה ניכסיה נכסוי דבר אינש אינון מערבין ליה וערבותא דנכסוי דנפשיה עדיפא מערבותא דילי ת"ש דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן לא שנו שאין נכסים ללוה אבל יש נכסים ללוה לא יתבע מן הערב ומוקים ליה למתניתין דפליגי רשב"ג בקבלן דמר סבר אפילו במקום קבלן ערבותא דנכסיה עדיפא ומר סבר קבלנות עדיפא אבל ערב דכולי עלמא דברי הכל ערבותא דנכסיה עדיפא והיכא דאמר ליה נמי ממי שארצה אטול כי קבלן דמי היכי דמי ערב והיכי דמי קבלן אמר רב הינא הלוהו ואני ערב הלוהו ואני פורע הלוהו ואני חייב הלוהו ואני אתן כולן לשון ערבות הן תן לו ואני קבלן תן לו ואני פורע תן לו ואני חייב תן לו ואני אתן כולן לשון קבלנות הם: ?סימן ע׳פ׳ח׳ן ק׳פ׳ח׳ן
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן ל״א, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
