שאילתא דמחייבין דבית ישראל לרחומי חד בחבריה מאן דצריך פרנסה מיבעי ליה לפרנוסיה ומאן דצריך לאוזפא מיבעי ליה לאוזפיה ואילו מאן דאוזיף ליה לחבריה ע"י ערבא לא מיתבעי ליה דתבעיה לערבא ברישא אלא תבע ליה ליזופא ברישא ואי לא פרע ליה אזיל בתר ערבא כדתנן המלוה את חבירו ע"י ערב לא יתבע מן הערב תחלה מאי טעמא רבה ורב יוסף דאמרי תרויהו גברא אשלמת לי גברא אשלימית לך מתקיף לה רב נחמן האי דינא דפרסאי הוא דינא דפרסאי אדרבה פרסאי בתר ערבא אזלי אלא כי דינא דפרסאי דלא יהבין טעמא למילתייהו אלא אמר רב נחמן מאי לא יפרע מן הערב לא יתבע מן הערב תחלה תניא נמי הכי המלוה את חבירו ע"י ערב לא יתבע מן הערב תחלה ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה יתבע מן הערב תחלה אמר רב הונא מניין לערב שמשתעבד שנא׳ אנכי אערבנו מידי תבקשנו א"ל רב חסדא התם יהודה גופיה לוה הוא דכתי' שלחה הנער אתי אלא אמר רב חסדא מהכא בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפך נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת לכף רעך לך התרפס ורהב רעך אם ממון יש לו בידך התר לו פיסת יד ואם לאו הרבה עליו רעים ואע"ג דלביתיה דיזופא אסיר ליה למוזפנא למיעל ולמיסב משכונא דכתיב כי תשה ברעך משאת מאומה לביתיה דערבא עייל ונסיב משכונא דתניא לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו לביתו של לוה אי אתה נכנס אבל אתה נכנס לביתו של ערב וכן הוא אומר לקח בגדו כי ערב זר ואומר בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך ד"א לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נכנס על שכר חמר ועל שכר כתף ועל שכר פונדק ועל שכר דיוקנאות יכול אפילו זקפן עליו בטלוה תלמוד לומר משאת מאומה אמר אמימר ערב שמשתעבד מחלוקת רבי יוסי ורבי יהודה מאי טעמא כיון דהכי קאמר ליה אי לא פרע לך יזופא אנא פרענא לך אסמכתא הוא והא מוקים ליה במי שארצה אפרע אי נמי בקבלן אמר ליה רב אשי לאמימר והא מעשים בכל יום אסמכתא לא קניא וערב משתעבד אלא בההיא הנאה דקא סמיך אדבוריה וקא מוזיף ליה גמר ומשעבד נפשיה:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן ל״א, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.