שאילתות דרב אחאי גאון · סימן כ״ו, א׳

דרשה לחנוכה שאילתא דמיחייבין דבית ישראל לאודויי ולשבוחי קמי שמיא בעידנא דמתרחיש להו ניסא דכתיב הללו את ה׳ כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו אטו משום דגבר עלינו חסדו הללו את ה׳ כל גוים אלא הכי קאמר הללו את ה׳ כל גוים מה דעביד עימכון וכל שכן אנן דגבר עלינו חסדו וכד מטי דוכתא דאיתרחיש להון ניסא כגון מעברות הים ומעברו׳ הירדן ומעברי נחלי ארנון ואבני אלגביש בבית חורון ואבן שזרק עוג מלך הבשן למשה ואבן שישב עליה משה כשעשה מלחמה בעמלק ואשת לוט וחומות יריחו שנבלעו במקומן כולן הרואה אותן צריך ליתן הודאה ושבח לפני המקום מעברות הים דכתיב ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים מעברות הירדן דכתיב ויעמדו הכהנים נושאי הארון ברית ה׳ בתוך הירדן מעברות נחלי ארנון דכתיב על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה תנא את והב שני מצורעין היו והיו מהלכין בסוף מחנה ישראל אתו אמוראי עבדו להו נקירתא דיתיבו בהו אמרו כי אתו ישראל למיעבר ניפוק עלייהו ונקטלינהו ואינהו לא הוו ידעין דארונא מסגי קמייהו דישראל דקא מכיך טורי כי אתא ארונא אדיבוק טורי בהרי הדדי וקטלינהו ורדא דמייהו לנחלי ארנונא כי אתו את והב גליאו להון לישר׳ אמרו שירה שנ׳ ואשד הנחלי׳ ואבני אלגביש תנא אבנים שעמדו על גב איש וירדו על גב איש עמדו על גב איש זה משה דכתיב ביה גם האיש משה ואומר ויחדלו הקולות והברד וירדו על גב איש זה יהושע דכתיב ביה ויהי הם במורד בית חורון וה' השליך עליהם וגו׳ ואומר קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו ואבן שזרק עוג מלך הבשן גמרא גמירי ליה אמר מחנה ישראל כמה הוי שיתא פרסי אשיתא פרסי אמר איזיל איעקר טורא בר שיתא פרסי ואישדייה עלוויהו ואיקטלינהו אזל ועקר טורא בר שיתא פרסי ואותביה ארישיה אייתי הקב"ה קמצי ונקבוה ונחית ליה על צואריה בעא למישלפיה משכו ליה שיני להכא ושיני להכא ולא מצי למשלפיה והיינו דכתיב שני רשעים שברת אל תיקרי שברת אלא שרבבת משה כמה הוי עשר אמין שקל נרגא בת עשר אמין ושוור עשר אמין ומחייה בקרסוליה וקטליה אבן שישב עליה משה בשעה שעשה מלחמה בעמלק שנאמר וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה בשלמא כולהו ניסא אלא אשתו של לוט פורענותא הוא דכתיב ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח אלא הכי קאמר על לוט ועל אשתו מברך שתים על אשתו ברוך דיין האמת ועל לוט אומר ברוך זוכר הצדיקים דאמר רבי יוחנן אפילו בשעת כעסו של הקדוש ברוך הוא זוכר את הצדיקים שנאמר ויהי בשחת אלהים את ערי הככר ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה חומות יריחו שנבלעו במקומן דכתיב ויריעו העם תרועה גדולה ותפל החומה תחתי׳ וכד מטי יומא דאיתרחיש להו ניסא לישראל כגון חנוכה ופורים מיחייב לברוכי ברוך אשר עשה ניסים לאבותינו בזמן הזה בחנוכה על שרגא בפורים על מקרא מגלה שנאמר ויאמר יתרו ברוך ה׳ ומחייב למיגמר הליליא תמניא יומי דחנוכה דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק שמנה עשר יום בשנה ולילה אחת יחיד גומר בהן את ההלל ואלו הן שמונת ימי החג ושמונת ימי חנוכה ויום טוב הראשון של פסח ויום טוב של עצרת ולילה אחת של יום טוב הראשון של פסח ובגולה עשרים ואחד ושני לילות ואלו הן תשעת ימי החג ושמונת ימי חנוכה ושני ימים של פסח ושני ימים טובים של עצרת ומחייבינן לאדלוקי שרגא דחנוכה תמניא יומין מכי עייל יום עשרים וחמשה בכסליו עד מישלם תמניא יומין ומאן דמדליק מיחייב לברוכי ומאן דחזו נמי מיחייב לברוכי דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב המדליק נר חנוכה צריך לברך ורבי ירמיה בר אבא אמר הרואה אותו צריך לברך מאי מברך אמר רב יהודה המדליק ביום ראשון מברך שלש והרואה מברך שתים מיכן ואילך המדליק מברך שתים והרואה מברך אחר בא"י אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של חנוכה והרואה מברך ברוך שהחיינו ושעשה נסים היכן צונו רב אויא אמר מלא תסור רב נחמן בר יצחק אמר משאל אביך ואפילו אורח חייב לאישתתופי בהדי בעל הבית בנר חנוכה והוא שהיה רווק אבל יש לו אשה לא צריך שאנשי ביתו מדליקין בביתו כי הא דאמר רב ששת אכסניי חייב בנר חנוכה ואמר רבי זירא כי חוינן בי רב הוה מישתתפנא בפריטי בהדי אושפיזאי כי נסיבנא אמינא לא צריכנא דמדלקי עלי בגו ביתי ומיחייבינן לאדכורי בצלותא על הנסים ואינו חייב להזכיר בברכת המזון מאי טעמא תפלה משום דחובה הוא לצלויי מחייב אבל בסעודה דרשות היא לא חייבו רבנן בשבת ויום טוב מאי איכא למימר אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב משרשיא אינו חייב להזכיר בברכת המזון ואם בא להזכיר מזכיר בברכת הארץ רב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא סבר לאדכורי בבונה ירושלם אמר לי׳ רב ששת כתפלה מה תפלה בהודאה אף ברכת המזון בהודאה: