שאילתא דאילו בי תלתא דכרכו ריפתא חייבין בזימון ולומר נברך דכתי' ואכלת ושבעת וברכת ואין לי אלא לאחריו לפניו מנין ת"ל ועבדתם את ה' אלהיכם וברך את לחמך וגו' אל תיקרי ובירך אלא וברך ואיבעית אימא מהכא כבואכם העיר כן תמצאון אותו בטרם יעלה הבמתה לאכול כי לא יאכל העם עד בואו כי הוא יברך הזבח אחרי כן יאכלו הקרואים וגר שמל ולא טבל ואכיל בהדי ישראל לא מזמנין עליה נשים ועבדים וקטנים אע"ג דחייבין בברכה ובתפלה ובמזוזה ופטורים מק"ש ומתפילין ה"מ לאזמוני נשים בלחודייהו ועבדים בלחודייהו אבל נשים ועבדים אם רצו לזמן אין מזמנין משום פריצותא ומאן דאכיל לחודיה א"נ תרין דאכלין אין אומרים נברך אלא אם הן שלשה ואם הן עשרה אומרים נברך אלהינו הרי אמרנו שנים שאכלו מצוה ליחלק ה"נ בששניהם סופרים אבל סופר וא' בור סופר מברך ובור יוצא:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן קמ״ו, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
