בתר דגים כתיבי והיכא דשחטה כותי אע"ג דשחטה כי אורחא אי נמי נפלה סכין ושחטה כדרכה פסולה דכתיב וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל: ובתר דשחט מיבעי ליה לעיוני בסימני' דלמא לא אישתחיט שפיר דאמר רב יהודה אמר שמואל צריך שיבדוק בסימני' לאחר שחיטה והיכא דלא בדק ואגמרה אסור למיכל מיניה דאיתמר לא בדק מאי א"ר אלעזר בן אנטיגנוס משום ר' אלעזר ברבי ינאי טריפה ואסורה באכילה במתניתא תנא נבילה ומטמא במשא אמר רב יהודה אמר שמואל כל טבח שאינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו ואלו הן הלכות שחיטה שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור פשיטא דכי שהה ודרס טריפה הוי כיון דלא גמר הלכות שחיטה אסור דילמא שהה ודרס לא צריכא דאע"ג דמוחזק לן דשחיט שפיר כיון דלא גמר הלכות שחיטה דילמא שהה ודרס: והיכא דלא ידעינן אי גמר אי לא גמר ושחט ואזל לעלמא מותר לאכול ממנה מ"ט רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן דבעא מיניה רב דימי בר יוסף מרב נחמן האומר לשלוחו צא ושחוט לי והלך ומצאו שחוט מהו א"ל חזקתו שחוט צא ותרום לי והלך ומצאו תרום מהו א"ל אין חזקתו תרום א"ל ומאי שנא אי חזקת שליח עושה שליחותו הכא והכא ואי אין חזקת שליח עושה שליחותו הכא והכא א"ל לכי תיכול עלה כורא דמילחא אמינא לך טעמא לעולם אין חזקת שליח עושה שליחותו ושחיטה א"נ אחר שחטה אמרת רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן תרומה א"נ אחר תרמה וה"ל תורם שלא מדעת והתורם שלא מדעת אין תרומתו תרומה: חרש שוטה וקטן אע"ג דגמרין הלכות שחיטה ומוחזקין דשחטין שפיר לא סמכינן עליהון ולא אכלינן משחיטתן ודאי אחרים רואין אותם שחיטתן כשרה:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן קכ״ד, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.