ברם צריך למימר אילו היכא דידע ביה דלא גמיר הלכות שחיטה וקא שחיט קמי מאן דגמר א"נ חרש שוטה וקטן דקא שחטין קמי מאן דגמר וחזא מקצת שחיטה דשחיט שפיר ולמיגמר שחיטה אהדר אפיה שחיטתו כשירה או פסולה מי אמרינן כיון דחזא דשפיר הוה קא שחיט כולה נמי שפיר שחט או דילמא איתרמויי איתרמי לי' דמקצתו שחט שפיר ואידך אקלקל ת"ש דאמר רב נחמן ראה אחד שהוא שוחט אם ראהו מתחלה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו ואם לאו אסור לאכול משחיטתו והוינן בה היכי דמי אי דקא איתיחד מעלמא דלא ידיע ביה אי גמיר אי לא גמיר הא אמרת רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ומוקמינן לה בדלא גמיר הלכות שחיטה מהו דתימא כיון דמקצתה שחט שפיר כולה נמי שפיר שחטה קמ"ל דדילמא מקצתה שחט שפיר ואידך אימור שהה ודרס:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן קכ״ד, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.