אי נמי ברם צריך לומר בעל הבית דקא מזבין מאניה טפי ממאי דשווי' מי אית ליה אונאה אי לא מי אמרינן מידי דהוה אתגר או דילמא כיון דמזבין איניש מאני דבייתיה אי לאו בדמי יתירי לא מזבין וכמאן דמפרש ואמר ידענא דלא שוי אלא מנה ולא יהיבנא ליה אלא בהכי ולית ליה אונאה ת"ש דההוא גברא דהוה נקיט כפי לזבוני קרי שיתין ושוי חמשין ואי יהבי ליה חמשין וחמשה הוה שקיל אמר ההוא גברא אי יהיבנא ליה חמשין וחמשה הוה מחילה אתן ליה שיתין ואתבעיה בדינא אתא לקמיה דרב ספרא אמר ליה לא שנו אלא בלוקח מן התגר אבל בלוקח מבעל הבית אין לו עליו אונאה אמר ליה רב דימי יישר וכן א"ר אלעזר והא אנן תנן כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר אמר ליה רב פפא ההוא בצרדיתא אבל מאני תשמישתיה דאיניש יקירין ליה ואי לאו בדמי יתירי לא הוה מזבין:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן קי״ג, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.