שאילתא דאסיר להון לדבית ישראל למיכל ראשית דמיפרשא בין משערי בין מחמרא בין מן כל פרי וחלתא דמיפרשא מאגנא דכתי' כל זר לא יאכל קדש וכהן דאית ליה עבד עברי אע"ג דנרצע הוא וקניה ליה כשכיר בעלמ' הוא ואסיר למיכל קדש דתניא תושב זה קנוי קנין עולם שכיר זה קנוי קנין שני' ודאי אית ליה עבד כנעני אכיל אי נמי בהמה אי אית ליה מותר להאכילה כרשיני תרומה דכתיב וכהן כי יקנה נפש קנין כספו ואפי' בתרומה בת ישראל שנשאת לכהן אכלה דאמר עולא דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה ולמה אמרו אינה אוכלת שמא ימזגו לה כוס בבית חמיה ותשקה לאחיה ולאחותיה מת בעלה אינה אוכלת ואם יש לה זרע אוכלת בשביל זרעה שנא' ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו ודאי מת והניחה מעוברת אינה אוכלת דתנן ילוד מאכיל עובר אינו מאכיל ואי לבתר הכי נשאת לישראל אע"ג דאית לה זרע מכהן לא אכלה מת ולה הימנו בן לא אכלה ודאי מת ברה מישראל אכלה בדיל ברה דמכהן מנלן דכתיב ובת בהן כי תהיה אלמנה וגרושה וגו' מעיקרא כהנת הואי ואכלה השתא דידה היא לא אכלה מעיקרא בדיל ברה הוא דאכלה השתא דמית ברה מישראל קא אכלה בדיל ברה דכהן דאמר רבי אבא אמר רב בת ובת ואפילו אית לה בני בנים כמאן דאית לה בנים דמי ואפילו פסולין דתניא זרע אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין תלמוד לומר וזרע מכל מקום ואילו תרומה דאיערב בחולין אי איכא מאה חולין וחד תרומה שקיל חד גריוא מנהון ואמר האי דתרומה והנך משתרו לזרים ולטמאים ואי לא לא והני מלי בתרומת הארץ אבל בתרומת חוצה לארץ כי איכא תרי דחולי וחד דתרומה מיבטלא ולא צריכה העלאה דאמר שמואל תרומת חוצה לארץ מיבטלא ברוב ואוכלה רבה מבטל לה ואכיל לה בימי טומאתו רב הונא בריה דרב יהושע כי מיתרמי ליה חמרא דתרומה רמי תרתי נטלי דחולי וחד דתרומה מיכן ואילך שקיל חדא ושתי ואמר הנך דפיישן דחולי נינהו והדר רמי חדא דתרומ' אבל וודאי מיקמי דלישקול חדא הנך כולהו דחולי ומירמא בהו תרומה לא:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן ק״ח, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.