יוסף מוקיר שבי הוה ההוא גוי בשבבותיה דהוו נפישי נכסיה טובא אמרו ליה כלדאי כולהו ניכסיה יוסף מוקיר שבי אכיל להו אזל זבנינהו לכולהו ניכסיה זבן בהו מרגניתא אותבה בסייניה בהדי דקא עבר מעברא אפרחיה זיקא לסייניה שדייה למיא אתא כוורא בלעיה אסקוה לכוורא אתיוה אפניא דמעלי שבתא אמרו מאן זבין כי השתא אמרו להו זילו אמטיוה לגבי יוסף מוקיר שבי דרגיל זבין אמטיוה ניהליה זבניה קרעיה ואשכח ביה מרגניתא זבנה בתליסר אלפי עיליתא דדינרי ותלא סודרא חזייה ההוא גוי לסודריה ואזל וחנק נפשיה בעא מיניה רבי מרבי ישמעאל בר׳ יוסי עשירים שבארץ ישראל במה הן זוכין א"ל בשביל שמעשרים שנאמר עשר תעשר עשר בשביל שתתעשר ושבבבל במה הן זוכין בשביל שמכבדין את התורה ושבשאר ארצות במה הן זוכין בשביל שמכבדין את השבת דאמר רבי חייא בר אבא פעם אחת נתארחתי אצל בעל הבית בלודקייא והביאו לפני שלחן של זהב משאוי ששה עשר בני אדם ושש עשרה שלשליות של כסף קבועות בו וקערות וכוסות וקיתונות וצלוחיות קבועות בו ועליו כל מיני מגדים וכשהן מניחין אותו אומרים לה׳ הארץ ומלואה וגו׳ וכשהן מסלקין אותו אומרים השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם אמרתי לו בני מפני מה זכית לכך אמר לי קצב הייתי וכל בהמה נאה שבאה לידי אמרתי זו לכבוד שבת אמרתי לו ברוך המקום שזכית לכך:
שאילתות דרב אחאי גאון · סימן א׳, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sheiltot d'Rav Achai Gaon; Vilna, 1861
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שאילתות דרב אחאי גאון, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.