וכי מכשר להו למאני דפסחא מגעילן ברותחין בחמין כיון דהיתרא בלע שבשעת בליעת היתר שרי בחמין, דקימ"ל בשלחי ע"ז (ע"ו א') ואמר כל מילתא דהתירא בלע אע"ג דכי פליט איסורא פליט אע"ג דתשמישן באור סגי ליה בחמין. ויש לשאול ולהקשות דרב אשי אדרב אשי. דבשלהי ע"ז אמר רב אשי כל מילתא דהיתירא בלע אפילו תשמישו באור מגעילו ברותחין, ובפסחים פרק כל שעה (פסחים ל' ב') אמרינן א"ל רבינא לרב אשי הני סכיני דפסחא חיכי עבדינן להו א"ל קתייהו בטינא ופרזלייהו בנורא. ונ"ל דהתם הכי פי' והלכך כולו ברותחין ובכלי ראשון מדברי רב אשי הם. והכי קאמר רב אשי אני עושה קתייהו בטינא ופרזלייהו בנורא מי' אינו צריך, דהלכתא כולו ברותחין ובכלי ראשון, דאזילנא לטעמיה שאמרתי בע"ז, דכיון דהיתירא בלע אפילו תשמישו באור סגי ליה ברותחין. וכי האי פירושא צריכין אנו לפרש במסכת יבמות פ' מצות חליצה (יבמות ק"ה ב') דאמרינן התם א"ר אמי מדברי רבי' נלמוד קטנה חולצת [שהיא] כפעוטות רבא אמר עד שתגיע לעונת נדרים והלכתא עד שתביא ב' שערות. פי' הלכתא מדברי רבא הם וכך אמר רבא אעפ"י שאמרתי לעונת נדרים אין הלכה כן אלא עד שתביא (שתי) שערות. דאי לא מפרש הכי קשיא דרבא אדרבא, דאמר רבא בנדה פ' יוצא דופן קטנה כל שתים עשרה שנה ממאנת ואינה חולצת וי"ב שנה הויא עונת נדרים, כדתנן התם ובודקין כל י"ב שנה אלא ש"מ נמי דהלכתא דיבמות מדברי רבא הם, וש"מ דהדר רבא ממה שאמר בגיטין בפ' התקבל (גיטין ס"ה א') הגיעו לעונת נדרים נדריהן נדר והקדשן הקדש וכנגדן בקטנה חולצת, ותו לא מידי:
ספר יראים · סימן נ״ב, ח׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sefer Yereim HaShalem, Vilna, 1892-1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר יראים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.