ודין גיעול בחמין ובכל איסורין שבתורה נבלע האיסור בבלי מקצתו אינו צריך הגעלה אלא במקום בליעתו חוץ מבליעת קדשים, כדאמרינן בזבחים בסוף דם חטאת (זבחים צ"ו ב') אותה פרט לתרומה. אמר אביי לכדמר דאמר מר גבי קדשים וטורק ושוטף במים במים ולא ביין ולא במזוג הא אפילו ביין ובמזוג. רבא אמר לא צריכא אלא לכדתניא בשל במקצת כלי טעון מריקה ושטיפה בל הכלי. עולא אמר לא נצרכה אלא לכדתנן מריקה ושטיפה בצונן והגעלה בחמין הא תרומה בחמין גרידא, הא ניחא למאן דאמר מריקה ושטיפה בצונן אלא למאן דאמר מריקה בחמין מאי איכא למימר שטיפה יתירתא פי' לאחר הגעלת המין שוטפו בצונן בקדשים בתרומה לא צריך. ואמרינן נמי בשלהי ע"ז (ע"ו ב') מה בולעו בניצוצות אף פולטו בניצוצות, למדנו פליטתו דרך בליעתו ובל האמוראים בזבחים לא פליגי אלא מר מפרש לאותה (פרט לתרומה) הכי ומר מפרש לאותה [פרט לתרומה] הכי והכל אמת והלכה:
ספר יראים · סימן נ״ב, ט׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sefer Yereim HaShalem, Vilna, 1892-1901
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך ספר יראים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.