ספר יראים · סימן נ״ב, ב׳

אסר אביי (מ' א') האי חצבא דאבישנא שיחפא שרי זקפא אסור, ורבא אמר זיקפא נמי שרי מי פירות נינהו ומי פירות אין מחמיצין והלכתא כרבא. פירש"י ז"ל, אין מחמיצין להתחייב עליו כרת אבל חמץ נוקשא הוי וקאי בלאו. וראיה לו מדתניא במנחות בפ' בל המנחות (נ"ד א') תפוח שריסקו ונתנו לתוך העיסה והמצה הרי זה אסורה, ומסקינן אפילו תימא רבנן נהי דחמץ גמור לא הוי נוקשא מיהא הוי. ורבי יעקב ז"ל פירש, דמי פירות אין מחמיצין היתר גמור הם, וראיה מביא מכאן דאמרינן זקפא שרי. ואמרינן תו בפ' כל שעה (פסחים ל"ט ב') אמרי דבי ר' שילא ותיקא שרי ומסקינן במשחא ומילחא משום דמי פירות הוו ואין מחמיצין וההוא מיירי בשיש מים עם מי תפוח כדקתני שנתנן לתוך העיסה אלמא מעיקרא נמי עיסה הויא (ונילושה במים קודם) וביון דמים עמם ממהרים להחמיץ יותר ממים לבדם. והא דלא הוו חמץ אלא נוקשא כדקתני התם דקסבר אין מחמיצין בתפוחים. ההיא ראיה דוות קא שרי יכולני לדחות דהתם מיירי ששמרו ועסק בו שלא יחמיץ ובמיא מילחא ומשחא (נכתב בצד הגליון. עמהם הוא דאסור ואינו יכול להשמר דממהר להחמיץ בתערובות מֵי פירות מים ובעי הא משחא ומילחא) בלא מים הא במיא ומלחא וגם משחא עמם לא הוצרך להזכיר משחא שכבר הזכירו למעלה בסמוך. ותדע דבשומרו ומתעסק בו מיירי מדאיצטריך למימר דאסיר וותקא במיא ומלחא ואי בלאו שומרו פשיטא. ואין חימוץ בלא ה' מינין כדתנן בפ' כל שעה (פסחים ל"ה א') אלו דברים שאדם אוכל ויוצא בהן ידי חובתו בפסח בחיטים ובכוסמים ובשבולת שועל ושיפון, וטעמא מפרש בגמרא מדכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חמוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח אלמא הני באין לידי חימוץ אבל מיני אחרינא לא ואפילו איסור דרבנן ליכא בשאר מינין, דאמרינן בשלהי ערבי פסחים (קי"ד ב') מאי ב' תבשילין סילקא וארוזא ואמרינן ש"מ לית [דתני] דחש להא דר' יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא אלמא לכתחלה שרי: