ספר יראים · סימן נ״ב, א׳

סימן נב (קו) האוכל חמץ בפסח. הזהיר הב"ה בפ' בא אל פרעה כי ביד (חזקה) הוציא ה' אתכם מזה ולא יאכל חמץ. ועונש בפרשה העליונה. שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם בי כל אוכל מחמצת וגו'. וחמץ נקרא משנבקעה העיסה ונתערבו סדקי העיסה זה בזה, כדתנן באלו עוברין (מ"ח ב') סדוק ישָרף והאוכלו חייב כרת. ואיזהו סידוק, כל שנתערבו סדקיו זה בזה. ושאור כקרני חגבים פלוגתא דר' יהודא ור' מאיר, דתנן שאור ישרף והאוכלו פטור, סידוק ישרף והאוכלו חייב כרת. איזהו שאור בקרני חגבים סידוק בל שנתערבו סדקיו זה בזה, דברי ר"י וחכמים אומרים זה וזה האוכלו חייב כרת. אלא איזהו שאור כל שהכסיפו פניו כאדם שעמדו שערותיו. מי שאינו בקי באלו הסימנים, שנינן באלו עוברין (מ"ו א') בצק החרש אם יש כיוצא בה שהחמיץ [בה] הרי זה אסור, וכמה כיוצא בה. פי' ריש לקיש שהניחו מלעסוק בה כדי שילך אדם ממגדל נוניא לטבריא והיינו מיל. ושעור זה בבית שאין בו אש או יתרון שאר חמימות אך מקום בינוני; אבל אם יש בו חמימות או מחמת אש או מחמת דברים אחרים לפי יתרון החמימות ממהר להחמיץ, וצריך לתת לֵב לפי הענין: