ספר יראים · סימן ת״א, ד׳

וכי שרינן כלאים בציצית היכא דלא אפשר במינו אבל אפשר לא דאמר ר"ל (מ' א') כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה את ל"ת. וצוה הב"ה לתת תכלת בציצית דכתיב ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת ותכלת הוא צמר צבוע בדם חלזון ומנין דתכלת הוא צמר (יבמות ד' ב') דכתיב בבגדי כהונה תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר ומדשש כיתנא תכלת עימרא שהרי לא הוכשרו בבגדי כהונה אלא צמר ופשתים דכתיב בגדי פשתים ילבשו לא יעלה עליהם צמר בשרתם כיון שלא הוצרך להזהיר כ"א על הצמר ש"מ לא היה בבגדי כהונה מין אחר ומנלן דשש כיתנא (יומא ע"א ב') דכתיב פארי המגבעות שש וביחזקאל כתיב פארי פשתים יהיו על ראשם ומנלן דצבוע בדם חלזון הוי סברא הוא שהרי ציצית לזכרון המצות נצטוו דכתיב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' הלכך יש לנו לומר שהצבע זכרון היוצר הוא ואותו צבע ע"י דומה לדומה דומה לכסא הכבוד כדתניא (מנחות מ"ג ב'). היה ר' ינאי אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונים לפי שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד ועתה שאין לנו תכלת יתן מינו לכן דתנן (ל"ח א') התכלת אינה מעכבת את הלבן וטלית של פשתן אם יש לנו תכלת מן התורה מותר לתת בו שהרי הותר כלאים בציצית ואין זה אפשר לקיים את שניהם שיקנה טלית של צמר מידי דחוה אמילה בזמנה דדחיא שבת אע"ג דאפשר לעשות כחסידים הראשונים שלא היו משמשין מטותיהן ביום הרביעי ואילך וחכמים גזרו על תכלת בסדין גזירה משום קלא אילן צבע הדומה לתכלת שהרי לא הותר לכלאים דהא אפשר בלבן שטוב כקלא אילן ומנלן דגזרו רבנן. דתניא (שבת כ"ה ב') סדין בציצית ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין פי' סדין של פשתן בתכלת שהוא עימרא ומסקינן במנחות פ' התכלת ובשבת פ' במה מדליקין בב"ש ואמרינן נמי במנחות (מ' ב') שרא ר"ז לסדיניה פי' התיר והסיר התכלת מסדינו וטעמא מאי אמר ר' (זירא) גזירה משום כסות לילה שמא יתכסה בלילה שאינו זמן מצותו ונמצא לובש כלאים שלא במקום מצוה ומנלן דלילה לאו זמן ציצית הוא דתניא (מנחות מ"ג א') וראיתם אותו וזכרתם פרט לכסות לילה פי' כסות יום בלילה דפטורה בלילה תלוי ומטעם זה חשבינן לציצית במנחות מ"ע שהז"ג ולא כפי' רש"י שפי' כסות לילה שמיוחד ללילה שהוא פטור אפי' ביום. ותניא וראיתם אותו פרט לכסות לילה אתה אומר פרט לכסות לילה או אינו אלא פרט לנסות סומא כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי כסות סומא אמור והא מתני' ר"ש קתני לה דחשיב (מ"ג א') מצות ציצית מצות עשה שהז"ג דתניא הכל חייבין בציצית כהנים לויים וישראלים נשים ועבדים ר' שמעון פוטר בנשים מפני שהיא מ"ע שהזמן גרמא וכל מ"ע שהז"ג נשים פטורות ואע"ג דפליגי רבנן על ר' שמעון כר' שמעון קיי"ל דסוגיא דתלמודא בשבת פ' במה מדליקין ובמנחות קאי כר' שמעון דגזרינן משום כסות לילה וגם רב יהודאי הביא בהלכות ציצית ברייתא דר' שמעון לראייה וכן עמא דבר. ושמונה חוטין מנלן דתניא גדיל שנים פי' שני חוטין גדילים ארבעה פי' ד' חוטין ואמרה תורה ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת פי' תן תכלת בלבן כשיעור הלבן הלכך מי שאין לו תכלת נותן ארבעה חוטי לבן במקום תכלת ואחרי שהד' במקום תכלת יש לדקדק ולומר דהא דמכשרינן גרדומי ציצית בכדי לעונבן (מנחות ל"ח ב') כגון שניתקו שנים מצד זה ושנים מצד זה שנמצא במקום תכלת ובמקום לבן קיימים ושלמים אבל אם נפסקו ד' מצד אחד שאין לו לא לבן ולא תכלת קיים כשיעורו מתחלה פסול דלא מכשרינן גרדומי ציצית אלא א"כ אחד מהם שלם כדאמרינן פ' התכלת (מנחות ל"ח ב') אלא אמר רבא ל"ג אלא לגרדומיו דאי איגרדם תכלת וקם אלבן או איגרדם לבן וקם אתכלת לית לן בה דתני ר' חייא גרדומי תכלת כשרין פי' איגרדם תכלת נשתיירו גרדומין בתכלת וקם אלבן ועמד על הלבן שלא נשאר שיעור שלם אלא מן הלבן אלמא שיעור שלם מחד מנייהו בעינן. למדנו כיצד יעשה ציצית. צא ולמד מאיזה מין יעשה טלית שיתחייב בציצית קי"ל כרב נחמן דאמר בפ' התכלת (מנחות ל"ט ב') השיראין פטורין מן הציצית וסבירא ליה כתנא דבי ר' ישמעאל דתנא דבר"י הואיל ונאמר בגדים בתורה סתם ופי' לך הכתוב באחד מהם צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים וספק בידי אם הלכה כר"נ דהא רב יהודה ור"א פליגי עליה דרב נחמן התם בפ' התכלת ומחייבי שאר מינין מדאורייתא וירא שמים יצא ידי כולם ויעשה טלית מצמר או מפשתים. ותניא (מ"א א') טלית כפולה חייבת בציצית ור"ש פוטר ושווין שאם כפלה ותפרה שחייבת וקי"ל כר' שמעון דאמר התם רבה בר רב הונא איקלע לבי רבה בר רב נחמן חזיית דהוה מיכסי טלית כפולה ורמי ליה חוטי עילויה כפלא איפשיט אתא חוטא וקם להדי רישא אמר לאו היינו כנף דכתיב באורייתא אזל שדייה ואיכסי גלימא אחרינא. אמר רבא (מ' ב') האי מילתא אמרי ואיתמר במערבא משמיה דר' זירא כוותי היא של בגד וכנפיה של עור חייבת היא של עור וכנפיה של בגד פטורה מ"ט עיקר בגד בעינן. תניא בפרק התכלת (מנחות מ"ג ב') ובזבחים פ' שני (י"ח ב') על ארבע כנפות כסותך ארבע ולא שלש או אינו אלא ארבע ולא חמש כשהוא אומר אשר תכסה בה הרי בעלת חמש אמור הא מה אני מקיים ארבע ד' ולא שלש וכו' ומה ראית כו' ולא קי"ל כי הא מתניתא אלא כי הא דתניא התם בשמעתא גופא בזבחים ד' ולא חמש ד' ולא שלש ואשר תכסה בה מיבעי ליה כר' שמעון לרבות כסות סומא ומנלן דכי האי מתניתא קי"ל דאמרינן בשילהי הקומץ (ל"ז ב') אמר רב משרשיא בריח דרב אידי האי מאן דבצריה לגלימיה לא עבר ולא כלום מ"ט שויה טלית בעלת חמש אלמא טלית בעלת חמש פטורה ויש פירוש אחר אך זה עיקר.