ספר יראים · סימן ת״א, ה׳

תניא (מ"א א') טלית שנקרעה חוץ לשלש יתפור תוך ג' רמ"א לא יתפור וחכמים אומרים יתפור ושוין שלא יביא אמה על אמה ממקום אחר ויתלה בה וטעמא דאמרינן תעשה ולא מן העשוי הלכך כי מעייל להו לחוטין צריך לפסוק ראשי חוטין תחלה כדתניא (סוכה י"א ב') תלאן ואח"כ פסק ראשי חוטין שלהן פסולה דהוה ליה תעשה ולא מן העשוי. וצריך שיטוה החוטין לשם ציצית דאמר שמואל (מנחות מ"ב ב') אף מן הסיסין פסולה בעינן טויה לשמה ואע"ג דפליג עליה רב ומכשר מן הסיסין כשמואל קי"ל בהא דהא בפרק התכלת מוקמינן שמואל כרשב"ג דאמר אף עור בהמה טהורה פסולה עד שיעבדם לשמה וכרשב"ג קי"ל דהא בסנהדרין פ' נגמר הדין (סנהדרין מ"ח ב') מוקמינן דרבא דאמר הזמנה לאו מילתא כרשב"ג והתם פסקינן כרבא. אמר אביי (מנחות מ"א ב') כל מילי דמר עביד כרב בר מהני תלת דעביד כשמואל מתירין מבגד לבגד וכו'. ומדמברכינן להתעטף בציצית שמעינן דחובת גברא הוא וליכא מצוה בתליית ציצית בטלית עד שיתעטף בו הלכך בשעת עשיית ציצית לא מברכינן לעשות מצות דעשייתה לא הויא גמר מצוה ואמרינן בפ' התכלת (מנחות מ"ב ב') כל מצוה דעשייתה לא גמר מצוה אע"ג דפסולא בעובד כוכבים ישראל אינו צריך לברך והכי אמר רב (מ"ב א') ציצית פי' עשיית ציצית אינה צריכה ברכה. ותניא (סוכה מ"ב א') תינוק שיודע להתעטף בציצית חייב בציצית דכתיב חנוך לנער ע"פ דרכו ואחרי שפירשנו למעלה כסות לילה כסות יום בלילה אבל כסות לילה ביום חייב יש לחוש לסדינים שיש להם ד' כנפות ומתכסין בהן בבקר והם חייבין בציצית ושמעתי שרבינו אליהו מפריש היה עושה להם ציצית ויוצרנו יעמידנו ביראתו. תולדה למצות ציצית. שיראין כלך וסריקין אליבא דרב נחמן דבעי בגד של צמר ופשתים דתניא (מנחות ל"ט ב') השיראין הכלך והסריקין חייבין בציצית ומוקי לה רב נחמן מדרבנן בפ' התכלת (שם) תנן בפ' הקומץ (מנחות כ"ח א') ד' ציציות מעכבות זו את זו ר' ישמעאל אומר ארבעתן ד' מצות ומסקינן (ל"ז ב') דלית הלכתא כוותיה.