ספר יראים · סימן ת״א, ב׳

תניא בספרי ועשו להם ציצית שומע אני יעשה כולה ציצית ת"ל גדילים תעשה לך אי גדילים שומע אני יעשה כולו גדיל ת"ל ציצית הא כיצד צריך שיעשה שיהא גדיל יוצא מן הענף וציצית מן הגדיל. אמרינן פ' התכלת (מנחות ל"ט א') אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת אמר ר' ירמיה בר אבא אמר רב תכלת שכרך רובה כשרה ואפי' לא כרך בה אלא חוליא אחד כשרה פי' כרך רובה הרי נתקיים ציצית ובחוליא אחד נתקיים בידו גדיל ונויי תכלת שליש גדיל וב' שליש ענף פי' ציצית קורא תכלת לפי שהיו נותנים בה תכלת וכמה שיעור חוליא תני ר' חייא כדי שיכרוך וישנה וישלש תנא הפוחת לא יפחות משבע פי' יכרוך שבע חוליות דהיינו כ"א כריכות של חוטין וי"מ שבע כריכות של חוטין והראשון נראה פי' בין קשר לקשר יעשה כך והמוסיף לא יוסיף על י"ג שבעה כנגד ז' רקיעין וששה כנגד ו' אוירים שביניהם. אמר רב גידיל (מ"ב א') ציצית צריכה שתהא נוטפת על הקרן דכתיב על כנפי בגדיהם פי' שלא יתן על הקרן ממש אלא ירחיק ממנו (מעט) וטעמא דכתיב על כנפי בגדיהם ולא בכנפי וכמה ירחיק אמר ר' יעקב אמר ר' יוחנן מלא קשר גודל פי' דבהכי מנכר ולא מקרי בכנפי ואצטריך דרב פפא דאמר לעיל ג' אצבעות ואצטריך דר' יעקב דאי מדרב פפא הוי אמינא שלש הוא דלא לירחוק אבל כמה דמקריב טפי מעלי קמ"ל דר' יעקב ואי מדר' יעקב הוה אמינא ממלוא קשר גודל הוא דלא ליקריב אבל כמה דמרחקי טפי מעלי צריכא. רב פפא חזיא לגלימיה דרבינא דסתר ובציר ממלוא קשר גודל א"ל לא ס"ל מר להא דר' יעקב א"ל בשעת עשייה איתמר אבל שירי מצוה כל שהן והכי נמי לענין ארכן בשעת עשייה כדפרישית אבל שיריו לא דתניא (ל"ט א') בד"א בתחלתו אבל בסופו שיריו וגרדומיו כל שהן וכמה כל שהן כרי לענבו רב אחא בר יעקב רמי ארבעה ועייף להו מיעף ומעייל להו בגלימא ואביק להו מיבק וטעמא כדאמרינן במנחות (ל"ט ב') וביבמות פ"א (ה' ב') גדיל שנים גדילים ארבעה עשה גדיל ופתיליהו מתוכו.