ספר יראים · סימן רנ״ג, ד׳

למעלה אמרנו. לר"מ ואכלת ושבעת ואכלת כזית ושבעת זו שהיה לר' יהודה ושבעת בכביצה. יש שביעה (ו)אכילות אחרות דלא מפרשי הכי ואכלת טובא כנפשך שבעך. ואכלו בשעריך ושבעו. איש כי יאכל קדש בשגגה. למעלה בעמוד רביעי בלאו ואל כלייך לא תתן (סי' קל"א) פי'. לפי הנראה לי תולדה לשעור ברכת המזון פחות מכזית (או) אכל ולא שתה והוא צריך לשתייה. ומנא לן דאיכא שיעורה דרבנן ואתי דרבנן ומפיק דרבנן כגון חצי זית שנהנה קצת אבל פחות מחצי זית ולאו כלום הוא ומסברא אני \ אומר וראיה אין לי. וכי אמר רבא דבעלה של ירק או בשתיה (מצטרף) דוקא לעשרה אבל לג' לא דעיקר כי איתמר לעשרה איתמר דאמר רב יהודה בריה דר' שמואל בר שילת משמיה דרב (מ"ח א') ט' שאכלו דגן ואחד ירק מצטרפין ואין ללמוד שלשה מעשרה דאשכחינן דמצטרף לעשרה ואינו מצטרף לשלשה כדאמרינן בההוא פירקא (מ"ז ב') אמר רב אסי קטן המוטל בעריסה מזמנין עליו. ומקשינן והא תנן נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן (ואמרינן) לא נצרכה אלא לר' יהושע בן לוי דאמר אע"פ שאמרו קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו אבל עושין אותו סניף לעשרה. וטעמא דתשעה או שמונה נראין כעשרה אבל שנים אין נראין כשלשה. ואע"ג דאמרינן בתחלת שלשה שאכלו כאחת ויצא אחת מהן קוראין אותו ומזמנין עליו ואמר רב יוסף והוא דקרי ליה ועני אמר מר זוטרא לא אמרו אלא בשלשה דליכא שם שמים אבל בעשרה דאיכא שם שמים בעינן עד דיתיב דוקא לענין קורין ומזמנין עליו החמירו בעשרה יותר משלשה דכיון דבעי אדכורי שם שמים בעינן עד דיתיב. וכן כתוב ב"הלכות גדולות" שאין מזמנין (אלא) על קטן פורח והוא שיודע למי מברכין ומאי ניהו קטן פורח בן י"ב עד בן י"ג אפי' שלא הביא שתי שערות. (מצאתי בהלכות צרכי צבור):