ספר יראים · סימן רנ״ד, א׳

סימן רנד (כה) תלמוד צוה הב"ה שילמדו ישראל את התורה ויעמלו בה דכתיב בפ' ואתחנן ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם ואמרינן בקדושין פ"א (כ"ט ב') היכא דלא אגמריה אבוה מחייב איהו למיגמר נפשיה דכתיב ולמדתם לעשותם. והנשים פטורות מן התלמוד כדאמרינן בקדושין פ"א. והיא מנלן דלא מחייבא ללמוד דכתיב ולמדתם קרי ביה ולמדתם את בניכם כל שאחרים מצווים ללומדו מחייב איהו למיגמר. והיא מנלן שאין אחרים מצוין ללמדה דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ולא את בנותיכם. פי' התלמוד לא ילמוד אדם בלא סברא ויקרא ולא ידע מה יאמר אלא שצריך לשמש ת"ח וללמוד סברתם. כדאמרינן בסוטה פ' היה נוטל (סוטה כ"א ב') היכי דמי רשע ערום עולא אמר זה שקרא ושנה ולא שימש ת"ח, פי' שמראה עצמו יודע ואינו יודע לפרש מה שקורא. ותניא (כ"ב א') קרא ושנה ולא שימש ת"ח הרי זה עם הארץ ר' שמואל בר נחמני אמר הרי זה בור ר' אבא בר יעקב אמר אמגושי. ואמרינן בברכות פ"ק (ו' ב') אגרא דשמעתתא סברא. וגדולה מצות תלמוד לפני המקום. כדאמרינן בקדושין (מ' ב') נענו כולם ואמרו תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה. ותניא (פיאה רפ"א) ותלמוד תורה כנגד כולם.