ספר יראים · סימן קמ״א, ב׳

אמר רב שזבי אמר רב הפודה פטר חמור של חברו פדיונו פדוי וזה שפודה אין קצבה לדמיו. דתניא (י' ב') תפדה מיד תפדה בכל שהוא ואע"ג דאיתקש בכור בהמה טמאה לבכור אדם כדפרשית לעיל והיה לנו לומר מה בכור אדם לשלשים ולא מיד (ו) בחמש סלעים ולא בבל שהוא קמ"ל קרא לאפוקי דר' יוסי בר יהודא [בר יהודא] דאמר אין פדייה פחותה משקל. אמר רב נחמן (י"א א') הלכה כדברי חכמים דאמרי בכל (שהוא) וכמה אמר רב יוסף אפילו פטרוזא בת דנקא ותניא בבכורות פ"א (ב' ב') ר' יהודא אומר המקבל בהמה מן הגוי מעלין אותה בשוה ונותן חצי דמיו לכהן וחכמים אומרים כל שיד הגוי באמצע פטורה מן הבכורה וטעמא דכתיב כל בכור בישראל למעוטי גוים והלכה כחכמים דרבים נינהו ועוד דסתם לן תנא כותיהו דתנן (ב' א') הלוקח עובר חמורו של נכרי והמוכר לו אעפ"י שאינו רשאי פטור מן הבכורה שנאמר כל בכור בישראל ולא באחרים ואמרינן בפ"א (ג' ב') אמר רבה לית דחש ליה לר' יהודה דאמר שותפות גוי חייבת בבכורה. יד גוי באמצע בבהמה פליגי בה אמוראי בבכורות בשמעתא קמייתא דאמרינן התם (ג' א') כמה תהא שותפות גוי ותהא פטורה מן הבכורה אמר רב הונא אפילו אזנו רבא אמר אפילו דבר שעושה אותה נבילה. רב חסדא אמר דבר שעושה אותה טריפה במאי קא מפלגי בטריפה חיה רבא סבר אינה חיה הלכך טריפה כנבלה ורב חסדא סבר חיה. ומאחר דקימ"לן דטריפה אינה חיה כדפסקינן בחולין פ' אלו טריפות (חולין נ"ח א') והלכתא בזכר בי"ב חדש ובנקבה עד שתלד (ו)די לנו בשותפות גוי בדבר שאתה עושה אותה טריפה ואפילו אזנו דקימ"לן כרב הונא ומסקינן לא שנא בעובר ולא שנא באם העובר שותפות נוי (פוטרת).