ספר יראים · סימן קל״א, ג׳

תנן בהשוכר את הפועלים ואלו אוכלין מן התורה העושה במחובר לקרקע עד שלא נגמרה מלאכתו, פי' למעשר ובדבר שגידולו מן הארץ. ואמרינן בגמרא (פ"ח ב') אדם בתלוש מנא לן ומפיק רבינא מדכתיב לא תחסום שור בדישו, מכדי כל מילי איתנהו בחסימה דילפינן שור שור משבת ליכתב רחמנא לא תדוש בחסימה שור דכתיב רחמנא למה לי לאקושי חוסם לנחסם ונחסם לחוסם מה חוסם אוכל במחובר אף נחסם אוכל במחובר ומה נחסם אוכל בתלוש דכתיב דיש אף חוסם אוכל בתלוש, למדנו שאין אוכל חוסם, פי' פועל בתלוש אלא בדומה לדייש. ותניא דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר פועל אוכל בו אף כל שלא נגמרה מלאכתו למעשר פועל אוכל בו יצא הבודד בתמרים ובגרוגרות הואיל ונגמרה מלאכתו למעשר אין פועל אוכל בו. ותניא מה דייש מיוחד בשעת גמר מלאכה אף כל בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו יצא המכבש בשומן ובבצלים הואיל שעת גמר מלאכה אין פועל אוכל. תניא אידך מה דייש מיוחד דבר שגידולי קרקע פועל אוכל בו אף כל שגידולי קרקע פועל אוכל בו יצא החולב והמחבץ והמגבן שאין גידולי קרקע, פי' כמו דייש אע"ג דבמקום אחר מיקרו בהמות גידולי קרקע, כדתניא, ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך ביין ובשכר בבקר ובצאן מה הפרט מפרש פרי מפרי וגידולי קרקע וכו' מ"מ אין פי' גדולי קרקע שוה דהכא דומיא דדיש בעינן, וכיון דלא כתיבא בקרא אלא כרם וקמה כדכתיב כי תבא בקמת רעך שאר דברים מנלן דאמר שמואל וחרמש לא תניף לרבות כל דבר חרמש. ואמר ר' יצחק אמר קרא קמה לרבות (כל) בעלת קמה והיינו כל גידולי קרקע. וכרם וקמה למדין זה מזה דכתיב כי תבא. בכרם וכי תבא בקמת ו' מוסיף על ענין ראשון. ועוד דבמשנה תורה סמוכין דרשי. תנן (צ"ב א') אוכל פירות קישות אפילו וכו' ר"א וחכמים אומרים לא יוכל פועל יותר. על שכרו וחכמים מתירים: