ספר יראים · סימן קל״ב, א׳

סימן קלב (רעג) לא תעבוט בביתו. תירא את ה' אלהיך אשר צוה בפרשת כי תצא למלחמה כי תשה ברעך משאת מאומה לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו ותנן בב"מ בהמקבל (קי"ג א') המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בב"ד ולא יכנס בביתו ליטול משכונו שנאמר בחוץ תעמוד ותניא בספרי כי תשה ברעך. אין לי אלא המלוה מניין לרבות שכר שכיר והקפת חנוני ת"ל משאת מאומה. לא תבא אל ביתו יכול לא ימשכננו מבפנים אבל ימשכננו מבחוץ ת"ל לא תבא לעבוט עבוטו בחוץ תעמוד. כשהוא אומר והאיש לרבות שליח ב"ד ואם איש עני הוא אין לי אלא עני עשיר מנין ת"ל ואם איש א"כ מה ת"ל עני ממהר אני ליפרע ע"י עני יותר מן העשיר. לא תשכב בעבוטו לא תשכב ועבוטו עמך. ואמרי' בהמקבל אמר שמואל שליח בי"ד וכו' פי' בחוץ משכונו בביתו לא ובע"ח אפילו נתוחי נמי לא ומפ' למתני' הכי המלוה את חברו לא ינתחנו אלא בב"ד ולא יכנס אפילו שליח ב"ד לביתו ליטל משכונו. ואע"ג דקאמר ליה מילתיה דשמואל כתנאי כשמואל קימ"ל. ופירושו דקרא הכי כי תשה ברעך משאת מאומה לא תבא מלוה בביתו לעבוט בחוץ תעמוד לרבות שליח ב"ד להיות מוזהר שלא יכנס כמלוה. ואע"ג דמרבי שליח בי"ד כמלוה דוקא לענין משכון בפנים אבל בחוץ (מלוה) אסור כדרבינן לעיל ושליח ב"ד מותר וטעמא שבדבר הנראה יש לנו להעמיד חיובו: