ספר יראים · סימן קל״א, ב׳

יש לשאול, דאמרינן בהשוכר את הפועלים שבעך ולא אכילה גסה אמאי לא מפיק ליה מואכלת דאכילה גסה לא מקריא אכילה כדאמרינן ביומא בפ' יום הכפורים (יומא פ' ב') ואמר ריש לקיש אמר ר"י זר שאכל את התרומה אכילה גסה פטור שנאמר כי יאכל קדש וגו' יש לומר ההיא דכתיב גבי תרומה לא טעינו לאוקומי למעוטי מוצץ דבכל מילי דמחייבי בתרומה משתעי קרא ויש דברים דלא שייך בהו מציצה אבל ואכלת ענבים במילי דשייך בהו מציצה מיירי הלכך לא מפקינן מיניה אכילה גסה דהא למעוטי מי מציצה אפקיה (ו) דאמרינן הכא דעד אכילה גסה מיקריא ותניא שבעה בברכות (מ"ט ב') ואכלת בכזית ושבעת כביצה. לא קשיא דמכזית עד אכילה גסה מיקריא שבעה. אך יש לתמוה דאמרינן בעירובין כיצד משתתפין (פ"ג ב') על מידת העומר האוכל כשעור הזה הרי זה בריא ומבורך והשעור שלו כל סעודה עולה לכ"א ביצים לא מקריא אכילה למיפק מידי שבעה. ובמסכת פיאה תנן ומייתינן לה בב"ב פ"א [ט' א'] ובשבת פ' כל כתבי (שבת קי"ח א') אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר לפונדיון מד' סאין בסלע וטעמא כדתנן התם אין פוחתין לעני בגורן מחצי קב חטין וטעמא מפרש בספרי ואכלו בשעריך ושבעו תן להם כדי שבעם מכאן אמרו אין פוחתין לעני בגורן מחצי קב חטין פי' דהיינו שבעה מותר נפקא מידי שבעה דאין לומר מדמתחלה להיות שבעה קאמר בהביצה נמי נפטר שלא להנאה ולא רֶוַח. יש לנו לדרש המקרא כדאשכחן בקדושין קרא בהעניק תעניק, הלכך יש לנו לדרש כדי שבען לכל היותר שבשבעה מקרת א"כ היה לו לומר אין פוחתין לעני בגורן מכ"א ביצים.