פסקי חלה · סימן ב׳, ט׳

ולענין ליטול מן המוקף, התרומה והחלה אינן ניטלות אלא מן המוקף, דכתיב (במדבר יח, ל-לב) בהרימכם את חלבו ממנו מן המוקף לו, ותנן בפרק קמא דחלה (מ"ט): החלה והתרומה חייבין עליהן מיתה וחומש ואסורין לזרים ואינן ניטלין אלא מן המוקף, אי זהו מוקף כל שנוגע זה בזה, דתנן בפרק שני (מ"ח): רבי אליעזר אומר ניטלת מן הטהור על הטמא, כיצד עיסה טהורה ועיסה טמאה נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן פחות מכביצה באמצע כדי שיטול מן המוקף, אלמא נוגע ממש בעינן דאי לא למה לן כולי האי יניח אותו כדי חלה סמוך לטמא אף בכלי (אחד) [אחר] ויקיף, ואי נמי בעינן צירוף כלי יניחנה עמה בתוך כלי אחד, אלא שאין הסל מצרף אלא לכשיעור להתחייב בחלה אבל לקרות מוקף אינו אלא בנוגע ממש. אלא שיש לדקדק שהרי התרומה ניטלת היא מן המוקף ואפילו הם בשני כלים כל שהן בחביות פתוחות ופעמים ואפילו בחביות סתומות וכדתניא (תוספתא תרומות פ"ד, הל' ח. גמ' קידושין עט, א וש"נ) הבודק את החבית להיות מפריש עליה והולך [ונמצאת של חומץ] כל שלשה ימים ודאי מכאן ואילך ספק, ואי אפשר לומר דהתם בדיעבד אבל לכתחילה עד שישיקם, דהא תנן בפרק שלישי של מסכת מעשר שני (משנה יב-יג) גבי קנקנים שנתן לתוכן יין עד שלא גפן תורם מאחת על הכל משגפן תורם מכל אחת ואחת, בית שמאי אומרים מפתח ומערה לגת ובית הלל אומרים מפתח ואינו צריך לערות, כלומר אם לא [בא] לתרום מכל אחת ואחת, בית שמאי אומרים אין לו תקנה אף על פי שמפתח החביות שאין זה מוקף עד שיערם לגת, ובית הלל אומרים כל שהחביות פתוחות הרי זה מוקף. ובירושלמי אמרו שם (מעשר שני פ"ג, ה"ו) דאין דברים אלו אמורין אלא ביין אבל בשמן בין לא גפן בין גפן תורם מאחת על הכל.