פסקי חלה · סימן ב׳, י׳

ואי אפשר נמי לומר דדוקא במשקין, אלא אפילו בפירות נמי כן כדאיתא התם בירושלמי, דגרסינן התם אמר ר' חנינא קשיא על דבית שמאי, כלומר על בית שמאי שאמרו שצריך לערות, מה בינה לבין חמשה שקין בגורן שמא אין תורם מזה על זה, כלומר שאף על פי שאינו מערה את הכל במקום אחד הרי זה מוקף כל שהן במקום אחד. [ויש אומרים דבתרומה נקרא מוקף כל שהם במקום אחד] , ואפילו בלא נגיעה, אבל בחלה עד שיהיו נוגעין זה בזה. ואינו מחוור בעיני. דאבא דכולהו תרומה, דהתם הוא דכתב רחמנא ממנו ואיך נחמיר בחלה מתרומה, ועוד שאפילו בחלה מצינו כן וגרסינן בירושלמי בפרק אלו עוברין (פסחים פ"ג ה"ג) גבי כיצד מפרישין חלה בטומאה ר' אליעזר אומר לא תקרא לה שם [עד] שתאפה, כיצד יעשה על דר' אליעזר מערים ואומר זו אני רוצה לאכול וזו אני רוצה לאכול ואופה את כולה, וכשהוא רודה מערים ואמר זו אני רוצה ליישן וזו אני רוצה ליישן, ומשייר אחת, אמר לו ר' יהושע לא נמצאת כשורף קדשים ביום טוב אמר לו ר' אליעזר מאליהן הן נשרפין, אלמא לאחר רדיית כולן הוא קורא שם לאחרונה המשויירת אף על פי שאינה נוגעת זו בזו.ורבנו שמשון ז"ל כתב (מעשר שני פ"ג, משנה יב. חלה פ"ב, מ"ד) דהכל שוה, אלא דההיא דעיסה טהורה ועיסה טמאה, דבעי נוגע ממש שניא היא, לפי שאדם מקפיד על תערובתן וכדאמר בירושלמי בפרק ב' של חלה (ה"ג) דבר שהוא מקפיד על תערובתו (תחלה) אין הכלי מצרף, עיסה טהורה ועיסה טמאה עשו אותה כדבר שהוא מקפיד על תערובתו בעיסה תחלה, אבל בעיסה שניה אין לשני מגע אצל הטבל, כלומר דעיסה הטבולה לחלה לאו כחלה דמיא, וזה ודאי עיקר. ותנן (טבול יום פ"ד, מ"ב) אשה והיא טבולת יום לשה את העיסה וקוצה לה חלה ומנחתה בכפישה או באטחתא ומקפת וקוראה שם, מפני שהוא שלישי ושלישי טהור בחולין. ומייתי ליה בריש פרק קמא דנדה (ז, א), כלומר דאלמא מניחה לאותה כדי חלה לעצמה באטחתא ומקפת האטחתא אצל העיסה וקורא לה שם והא באטחתא כי היכי דליהוי הכירא. וכדאמרינן בגיטין בשלהי הניזקין (גיטין סב, א) גבי עושים עיסת חולין בטהרה, כלומר של עם הארץ, ונוטל הימנה כדי חלה ומנחתה בכפישא או באטחתא דאטחתא וכפישא משום היכירא דלא ליתיה ליגע. אלא שעדיין קשה לי קצת שאם בכל דבר שאדם מקפיד על תערובת אינו מוקף עד שיגע ממש, אם כן היאך תורם מן היפה על הרעה ולכתחלה והרי זה משובח, והלא כל אדם מקפיד בתערובתן, ושמא לא תערובתן ממש קאמר אלא בתערובת נגיעה בלבד בטמא וטהור קאמר.