פסקי חלה · סימן ב׳, י״א

ומכל מקום בשעבר ונטל שלא מן המוקף מה שעשה עשוי, ופעמים שתורמין לכתחלה שלא מן המוקף, כדתניא (תוספתא מעשרות פ"ב, ה"ו) האומר לחבירו מלא לך כלי תאנים מתאנתי אוכל מהן עראי ומעשרן דמאי, במה דברים אמורים בעם הארץ אבל בחבר אינו צריך לעשר דברי [רבי], רבן שמעון בן גמליאל [אומר] בד"א בעם הארץ אבל בחבר לא יאכל עד שיעשר לפי שלא נחשדו חברים [לתרום] שלא מן המוקף, אמר ר' נראין דברי מדברי אבא מוטב יתרמו חברים שלא מן המוקף ואל יאכילו לעמי הארץ טבלים. וכל מה שאמרו בחלת הארץ אבל בחוצה לארץ אינו צריך לתרום מן המוקף, ושמעינן ליה מדשמואל דאמר בפרק קמא דביצה (ט, א) חלת חוצה לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש. ולכאורה משמע שאוכל והולך עד כדי שלא ישאר אלא כדי חלה בלבד קאמר. אבל ר"ת ז"ל פירש דצריך לשייר יתר מעט כדי שיהא מוקף אף על פי שאינו מוקף לכשיעור . והראשון נראה עיקר, וכן פירשו בתוספות שם במסכת ביצה, וכבר כתבתי בספר עבודת הקודש בבית מועד (שער א' פ"י ה"ב). שתי נשים שעשו עיסה כדי לחלקה בעיסה, אם אין בכל אחת כשיעור פטורה מן החלה, דכיון שעשאוה לחלקה הרי היא כמוחלקת דתנן בפ"ד (מ"א): שתי נשים שעשו שני קבין ונגעו זה בזה אפילו הן ממין אחד פטורים, כלומר ואין מועיל להם שום דבר לא נשיכה ולא צירוף סל ולא אפילו בשערבו אותן כאחת, דכל שעומד ליחלק בעיסה כמוחלק דמי. ותנן בפרק קמא (מ"ז): נחתום [שעשה] שאור לחלק חייב בחלה ונשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור אם אין בשל אחת מהן כשיעור פטור מן החלה, כלומר מן הנחתום חייב, שאפילו שעשה אותו כדי לחלקו ולמכרו לזה ולזה חייב, לפי שדעת הנחתום תלוי בדעת אחרים, שאם לא ימצא [מי] שיקנה ממנו אף נותן דעתו לאפות את כולו לעצמו. אבל נשים שנתנו לו והוא עירב את הכל ולש להם עיסה אחת שלא מדעתם הרי זו כמוחלקת משעת לישה ואינן מצטרפות, ולפיכך פטורה עד שיהא כשיעור בכל אחת ואחת. ירושלמי (פ"א, ה"ה) גבי מתניתין דנחתום העושה שאור לחלקה: הממרח כריו של חבירו חוץ מדעתו רבי יוחנן אמר נטבל רבי שמעון בן לקיש אומר לא נטבל, מתיב ר' שמעון בן לקיש קמי ר' יוחנן, והא תנן וכן נשים שנתנו לנחתום לעשות להן שאור אם אין בשל אחת מהן כשיעור, פטורה מן החלה ואין (בליל) [בשל] כולהון [כשיעור] אמר ליה שניה הוא שכן העושה עיסה על מנת לחלקה בצק פטורה מן החלה, [אמר ליה] והא תנינן נחתום שעשה שאור לחלק חייב בחלה, אמר ליה לא תתיבני נחתום לא בדעתו הדבר תלוי שמא [לא] ימצא לקוחות וימלך לעשותה עיסה. ירושלמי (שם): אמר ר' יוחנן העושה עיסה על מנת לחלקה פטורה מן החלה. והרב ר' משה ז"ל (הל' בכורים פ"ז, הי"ט) סמך עליו ופסק כן, אבל הרב ר' אברהם ז"ל כתב בהשגות שאין הלכה כן אלא חייבת שמא תמלוך לעשות עיסה מדתנן נשים שנתנו לנחתום לעשות להם [שאור] אם אין בכל אחת ואחת כשיעור פטורה מן החלה ומשמע הא אשה אחת דומיא דחמש חייבת, ואף על גב דר' יוחנן אמר פטורה ריש לקיש פליג ואמר דנחתום לאו דוקא לענין חלוק הא אשה חייבת בחלוק. שנינו בפרק שלישי (מ"ה): נכרי שנתן לישראל לעשות עיסה פטורה מן החלה נתנה לו מתנה עד שלא גלגלה חייב ומשגלגלה פטור. העושה עיסה עם הנכרי אם אין בשל ישראל כשיעור פטורה מן החלה. ופירושו נכרי שנתן לישראל לעשות עיסה אף על פי שיש בה כשיעור פטורה, אבל אם חזר הגוי ונתנה לישראל [מתנה] קודם גלגול חייבת דגלגול מחייב, ואף על פי שמשעה שמטיל לה מים יכול ליטול ממנה חלתה, מכל מקום לא נגמרה מלאכתה ליאסר באכילת עראי מן העיסה עד שיתגלגל בחטים ותטמטם בשעורים, וכדתנן (פ"ג, מ"א): אוכלין עראי מן העיסה עד שיתגלגל בחטים ותטמטם בשעורים, וגלגול בעיסה כמירוח בתבואה, וכיון שכן שנתנה הגוי קודם לכן וגלגלה ישראל חייבת, שלא בא לה שעת חיוב ביד הגוי , אבל אם משגלגלה נתנה לו פטורה, שהרי בשעת שהיתה ראויה לחול עליה חיוב היתה ביד גוי ופטורה.