מנחת חינוך · סימן צ״ט, ק״ט

והנה בגדי לבן שעובד הכהן בהם ביה"כ בין בשחר בין בה"ע דלא נזכר חילוק בש"ס ור"מ אינו עובד בהם פעם שנית לעולם ונגנזים והם אסורים בהנאה לעולם דכתיב והניחם שם ילפינן שטעונים גניזה ובגדי כה"ג של כל השנה אם בלו וא"ר לעבודה ג"כ גונזין אותם כ"ה בר"מ והכסף משנה לא הראה מקומו. ועמ"ל בשם ירושלמי דמבגדי כה"ג עושים פתילות ומסתמא מצא הר"מ באיזה ברייתא כדבריו. ובגדי כה"ד שבלו עיין ר"מ דמהאבנטים שהיו רוב צמר שא"ר למנורה ע' במס' שבת שהיו מדליקין בשמחת בית השואבה וע"ש בפב"מ מאי לאו דכלאים לא של בוץ נראה דכל הג' בגדים היינו כתונת מכנסיים ומצנפת כולם היו ראוים למנורה ובר"מ מבואר כאן דמכנסיים והאבנט היו עושים לשמחת בה"ש ומהכתנות היו עושים למנורה והכסף משנה הרגיש למה לא הביא מצנפת ונראה דכל הג' בגדים כשרים למנורה רק אפשר היה מספיק הכתונת לבד ועתי"ט שם בסוכה במשנה דמבלאי מכנסי כהנים כו'. וד' ת"ח שם בגליון תמוהים. ובגדי כהונה צ"ל משל צבור ויחיד שהתנדב ומסרו לצבור מותר ועמ"ל הרגיש דלכאורה בש"ס דיומא משמע דוקא בעבודת יחיד מותר למסרו לצבור ולא בעבודת צבור ע"ש מקור להר"מ. ובגדי כהונה ניתנו להנות בהם במקדש אבל לא במדינה והאבנט והחושן והאפוד שהם שעטנז דעת הר"מ בהלכות כלאים וכאן דמותר דוקא בשעת עבודה ושלא בשעת עבודה אפילו במקדש לוקין. ודעת ראב"ד דאפילו שלא בש"ע מותר במקדש וכ"ד תוס' פ' התכלת וע"ש שחקרו אם בלילה דומה למדינה או למקדש ואין רצוני לפלפל כי הענינים ארוכים ע' בש"א הל' ציצית. ואף דבגדי כהונה לא ניתנו להנות בהם במדינה מכל מקום דעת תוס' בקדושין וביומא דאפשר דציץ היה שרי ללבשו תמיד במדינה וראיה מינאי בקדושין אך לא ברירא להו ע"ש ובר"מ אינו מבואר חילוק מבואר דאף ציץ אסור.ובגדי כהונה מצותן שיהיו נאים וחדשים שנאמר לכבוד ולתפארת. היו משוחקין היינו ישנים כשר היו מטושטשין היינו מלוכלכים בטיט או מקורעין או ארוכין יתר על מדתו או קצרים פחות ממדתו או שסילקן באבנט ועי"ז היו פחות ממדתו ועבד עבודתו פסולה דה"ל כמחוסר בגדים. ופשוט שחייב מיתה גם כן כיון דעבודתו פסולה מחמת מחו"ב אם כן דינו כמחו"ב לכל הענינים. היו ארוכים יותר מדאי וסילקן ע"י אבנט עד שהיו למדתו עבודתו כשרה וכל בגד שנעשה מלוכלך אין מכבסין אותו ואין מלבנים אותו אלא מניחין אותו לפתילות או יגנזו כבגדי כה"ג עיין ר"מ כאן וכ"מ והוא מש"ס דזבחים.