מנחת חינוך · סימן צ״ט, ק״ז

והנה בבגדים שאמרנו ע"כ יש שהי' משש לבד היינו פשתן ויש שהי' ממינים הרבה פשתן ותכלת וארגמן ותולעת שני ויש שהי' תכלת לבד ויש שהיו ג' מינים לבד תכלת וארגמן ותולעת שני עמש"ל. ומין תכלת עיין ר"מ דהוא צמר הצבוע כעצם השמים שהוא פתוך מן הכוחל. ועמ"ל דל"מ אם יצבע כזה מאיזה צבע רק מדם חלזון כמ"ש בה' ציצית והר"מ סמך כאן אמ"ש בה' ציצית. וער"מ פ"ב מה"צ דטעימה פוסלת בצבע תכלת של ציצית ובמנחות מ"ב ע"ב ילפינן ציצית מכליל תכלת האמורה כאן בבגדי כהונה אם כן בבגדי כהונה פוסלת בודאי טעימה וצ"ל דהר"מ סמך כאן אמ"ש בהלכות ציצית. ארגמן כ' דהוא צמר צבוע אדום. ועמ"ל דנראה מהר"מ דאין קפידא מאיזה צבע רק שיהי' אדום אבל רש"י פי' ארגמן צמר צבוע ממין ששמו ארגמן נראה דהמין הוא ידוע דהצבע צריכה דוקא להיות ממין ארגמן. תולעת שני הוא צמר צבוע בתולעת ונראה דאין התולעת ידוע ואפשר מכל מין תולעת שנוכל לצבוע כשר וע"ש ח"א טעימה פוסלת ויליף לה מכליל תכלת ור"י בן דהבאי פליג דאין טעימה פוסלת ויליף לה משני תולעת אפילו מראה שני כשר. וע"ש ברש"י ד"ה ת"ש יליף כמו בשני תולעת כשר ה"ה תכלת דכתיב בחד קרא ע"ש. אם כן למ"ד טעימה פוסלת וכן הלכה ויליף מכליל תכלת אם כי נראה דה"ה בתולעת שני ובארגמן דכתיבי בחד קראי עם תכלת פוסלת ג"כ טעימה דכולם שוים כנ"ל. ומכל מקום צ"ע דלא פי' לנו הראשונים ז"ל. וער"מ פ"ג מפרה אדומה דתולעת שני היינו שם גרגרים אדומים כמו האוג ובכל גרגיר יש כמין תולעת אם כן ה"ל כמין ידוע וגם לא נצבע מהתולעת עצמו רק מהגרגרים וענוב"י מן התורה סי' ג'. הציץ היה טס של זהב רחב ב' אצבעות ומקיף מאוזן לאוזן ובתוס' סוכה ד"ה ואל כתבו דהא דהציץ רחב ב' אצבעות אינו מן התורה רק מדרבנן והובא במ"ל כאן. וכותב עליו בשני שיטין קודש לד' דעת הר"ם לפי גי' דקודש נכתב למטה לה' מלמעלה ולהגי' שלפנינו היה נכתב קודש למ"ד מלמטה והשם ב"ה למעלה וע' תוס' דהשם הי' כתוב בסוף שיטה ראשונה וקודש לד' בתחלת שיטה תחתונה. ואם כ' בשיטה א' כשר. וחופר את האותיות מאחריו עד שבולטין בפניו וכ"ה בגיטין ד"כ דהיו בציץ בולטין האותיות וצ"ל דוקא חק יריכות ולא חק תוכות ע"ש. ולבאר דיני ח"ת אין כאן מקומו עאו"ח הלכות תפילין ובאה"ע קכ"ה. ונראה מד' הר"מ וכ"ה בכ"מ דמתחלה הי' כותב על הציץ בדיו ואח"ז היה חופר מאחריו עד שהיו בולטין נגד הדיו. ובג"פ אה"ע קכ"ה כ' דאפשר היו האותיות הבולטין שחורות ואפשר היו רק בשעת החפירה להיות נגד הדיו ע"ש. והיה מנוקב בשני קצותיו והי' פתיל תכלת וקושר. וברש"י פקודי דעתו דהיו הרבה פתילים וכ"נ דעת ראב"ד והרמב"ן השיג על רש"י וכתב כדעת הר"מ. והציץ היה על מצחו ובתוספות סוכה צדדו דאפשר היה בגובה הראש במקום תפילין והתפילין היו מונחים למעלה ומקום יש בראש להניח שני תפילין. ועיין ביומא דאסור להסיח דעתו מתפילין ק"ו מציץ ומה ציץ שאין בה אלא הזכרה א' אמרה תורה תמיד שלא יסיח דעתו תפילין כו' וע' תוס' דאינו ק"ו מן התורה דשאני ציץ שהשם בגלוי ע"ש. על כל פנים בציץ הוא מן התורה שלא יס"ד דכתיב בו תמיד והר"מ אינו מביא כאן ד"ז ובהלכות תפילין כתב דאסור להס"ד מתפילין שקדושתן חמורה ק"ו מציץ. נראה מדתלה בציץ שכיון לד' הש"ס דילפינן תפילין מציץ אם כן מציץ ג"כ אסור להס"ד ובש"א ה' תפילין הקשה על הר"מ דביומא משמע דמ"ד טומא' דחוי' בצבור לא דריש תמיד דגבי ציץ לאסור הסה"ד והר"מ פ"ד מהב"מ פ' דט"ד בצבור והיאך פסק דלא יס"ד ע"ש מה שפלפל מה הוי הס"ד ומסיק דאפילו בלא קלות ראש אסור הסה"ד. ושיעורו עד מאה אמה ל"ה הס"ד ובמאה אמה הוי הס"ד. ועיין בחולין קל"ח ע"א דכיפה של צמר היתה מונחת בראש כה"ג ועליו הי' הציץ נתון לקיים מה שנאמר ונתת אותו על פתיל תכלת והר"מ השמיט זה ועיין כסף משנה כאן בפ"י עמד בזה. וגם על רש"י קשה שמפרש שהי' עוד פתיל תכל' לקיים הפסוק ונתת ובאמת בש"ס מבואר דכיפה של צמר היתה מונחת ואין חציצה דכך גזירת הכתוב ע"כ ביארנו הד' בגדים של כה"ד והח' בגדים של כה"ג.