מנחת חינוך · סימן צ״ז, ז׳

והלחם שהוסר מעל השלחן נותנים אותו בשלחן שהי' באולם של זהב ומקטירין הבזיכין ואח"כ מחלקין את החלות לכהנים. ואם חל יה"כ בשבת מחלקין החלות לערב וכיצד מחלקין עפ"ד מהתו"מ דששה נוטלין משמר היוצא וששה נוטלין משמר הנכנס וכה"ג נוטל מכל משמר מחצה נמצא כה"ג נוטל ששה ושני המשמרות ששה. ואם חל שבת ברגל של ג"ר חולקין כל המשמרות בלחה"פ ופשוט דכה"ג נוטל מחצה ומחצה נוטלים כולם וזהו מן התורה דברגלים שוים כל הכהנים בחילוק לחה"פ ע' סוף סוכה ובר"מ פ"ד מהכה"מ. ואם חל שבת בעי"ט או במי"ט כיון דה"מ צריכין להקדים קודם שבת או לאחר עד לאח"ש תיקנו רבנן שכל המשמרות שוה בחילוק לחם הפנים של שבת עי"ט או מי"ט. ואם חל יום א' להפסיק בנתים כגון שחל יום טוב בב' בשבת או בה' בשבת משמר הקבוע נוטלים עשר חלות והמתעכב ב' חלות. ודעת רש"י והראב"ד דמשמר קבוע היינו שני המשמרות הנכנס והיוצא נוטלים עשרה ומחלקים ביניהם זה נוטל חמש וזה חמש והמשמר המתעכב נוטלים רק שנים כיון דהיו יכולים לילך לביתם. אך כיון דאיכא הפסק מעט לילך נוטלים שנים והר"מ יש לו שיטה אחרת וסובר דאם חל יום טוב בשני בשבת בשבת שקודם הרגל נוטלים משמר היוצא יו"ד חלות ומשמר הנכנס נוטל ב' חלות כיון דהם מתעצלים דמגיע יום טוב ויעבדו כולם ובאים רק מעט ובחל י"ט בה' משמר היוצא נוטלים רק שנים ומשמר הנכנס נוטלים עשר בשבת שאחר הרגל כיון דמשמר היוצא היו מתעצלים עיין ר"מ וכ"פ הר"מ כוונתו ועלח"מ. ובשו"ת ח"צ הקשה על הר"מ דמשמר היוצא היו מתעצלין ואמאי הלא גם ברגל שייך להם כל העבודה כמו כל השנה תמידים ונו"נ כמבואר בש"ס ור"מ פ"ד מהכה"מ וע"ש בח"צ. וכ"ז הוא בג"ר דאז כל המשמרות שוים אבל ר"ה ויה"כ שוה לכל שבתות השנה ואין חולקין רק משמר הנכנס ומשמר היוצא וז"פ בש"ס ור"ם. ועתי"ט במשנה דחל כו' דנקיט ר"ה והוא ט"ס דבר"ה ל"ש דינים אלו. וביומא מבואר שם לרבא דאם הי' משמר המתעכב דהיו נוטלים שנים לא הי' הכה"ג נוטל חלק מאלו השנים והי' נוטל חמשה ואף שהר"מ אינו פוסק כרבא מכל מקום בזה ל"פ אביי אם כן הי' ליה להר"מ לפרש זה ומדבריו מבואר שתמיד הי' נוטל מחצה אף ממשמר המתעכב והי' תמיד נוטל שש וצע"ק ועלח"מ.