מנחת חינוך · סימן צ״ז, ו׳

ועתה אבאר קצת דיני לחה"פ והנה הדברים מבוארים בר"מ פ"ה מה' תו"מ. דהיו מביאים כ"ד סאים חטים הראוים למנחות ושפין ובועטין בהם ככל המנחות וטוחנין ומנפין אותן בי"א נפה ומוציאין מהם כ"ד עשרון סולת וער"מ דאם לא הוציאן מכ"ד סאה או שלא ניפה בי"א נפה הואיל ונעשית סולת מכל מקום כשירה לא נאמרו השיעורין הללו אלא למצוה. ע' מנחות ע"ו ומבואר במשנה שם דבא מכ"ד סאין ובש"ס שם ת"ר כו' ריבה או מיעט במדת סאין כשר ושם במשנה העומר ולחה"פ בי"א נפה ודין ריבה או מיעט אינו מבואר ואפשר דאפילו לעכב. ורש"י פי' במשנה זו הי' מנופה דהיא הל"מ אם כן אפשר דמעכב כמו כמה הל"מ כגון שיעורין וכדומה. אך בודאי מצא הר"מ באיזה מקום דגם הנפות אינו מעכב ועתי"ט שם כת' ג"כ דנראה מדעת רש"י דהוא לעכב יעו"ש. ועושין מהסולת י"ב חלות כל חלה משני עשרונים ועש"ס דאם ריבה או מיעט מדות העשרונים פסולות ע' מנחות ע"ו ברש"י ותוס'. ועושים אותו מצות ולא חמץ ונילושות א' א' ונאפות ב' ב' היינו שהיו נותנים ב' דפוסים בתנור ובש"ס פ' שתי הלחם ילפינן מקראי החלה האחת דהיינו שנילוש א' ושמת אותם היינו שנאפות שתים ובפרש"י פי' שימה ראשונה היינו בתנור צ"ל אותם דהיינו שתים וכנ"ל. ונ"פ דהקפידה התורה שלא תהי' א' בתנור רק אותם היינו שתים אבל ל"ד שתים ה"ה שהיה יכול לאפות כל (י"ג) [י"ב] לחמים בתנור בפ"א ועיקר הקפידא שלא יהי' א' כנ"פ. ועושים כל חלה מהם מרובעת שנא' פנים כו' והוא פלוגתא במנחות ח"א כמין תיבה פרוצה וח"א כמין ספינה ופוסק הר"מ כמ"ד כמין תיבה פרוצה וע"ש בכ"מ. ואורך כל חלה יו"ד טפחים ורחבה ה"ט והשלחן ארכו י"ב טפחים ורחבו ו"ט נותן אורך החלה לרחבו של שלחן ונמצא אוכל בשלחן כל רחבו ונשאר ד"ט באורך הלחם וכופל את היוצא ב"ט מכאן וב"ט מכאן כעין דפנות זקופות. והרוחב של לחה"פ ה"ט אוכל בשלחן ה"ט וכן סדר השני ס"ה אוכל יו"ד טפחים וב' טפחים נשארו באורך השלחן באמצע ושם מונחים ב' בזיכים לבונה ובכל בזך נותנים קומץ לבונה ושולים היה לבזיכים כדי שיניחו על השלחן והיו נקראים כפותי' כמש"ל. והיו סניפים שהיו מתקנים הלחם וקנים שהיו מונחים בין לחם ללחם והלחם הראשון היה מונח על טהרו של שלחן ועמש"ל קצת. עוד מבואר במשנה חוץ האורך ורוחב וקרנותיו שבע וכן בשתי הלחם מבואר שם דקרנותיו ד' ופירש"י דהיו מדביקין בצק לכל זויות כו' והר"מ כ' כאן ורומי' זיי"ן אצבעות ופי' הכסף משנה דהיינו העובי וכ"ה בר"מ פ"ח גבי שהל"ח ועוביו ד' ובכ"מ תמה ע"ז מהש"ס דמקשה והאיכא קרנות כו' ולהר"מ דמפורש קרנות עובי אין כאן קו' כלל ע"ש ומביא בשם רלב"ג פ"א על קרנותיו וכת' דעובי לחה"פ היה פחות מאצבע וזה כמה שנים כתבתי בגליון רמב"ם שלי שד' כולם תמוהים וש"ס מפורש הוא בפסחים ל"ט וביצה כ"ב גבי פת עבה כמה טפח שכן מצינו בלחה"פ טפח ופירש"י דהיתה עובי' טפח שאין פנים פחות מטפח מפורש דלחם הפנים הי' עוביו טפח והיאך כת' הר"מ זיין אצבעות והרלב"ג כת' פחות מאצבע וזיין אצבעות הוא שני טפחים פחות רובע והוא תמי'. אך ג"ז צ"ע דחשיב במשנה האורך והרוחב והגובה ואמאי לא קחשיב העובי ולומר דעובי' טפח וצ"ע. ולישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים כ"פ הר"מ ובמנחות צ"ה מבואר הא דלישתן ועריכתן בחוץ היינו למ"ד עשרון לא נתקדש והר"מ פ"א מהכה"מ פוסק דעשרון נתקדש וא"כ היאך פוסק דלישתן בחוץ ובלחם משנה ותי"ט תמהו ע"ז וע"ש באורך. ואין אפייתן ד"ש ולא י"ט ואם חלו ב' ימים ר"ה קודם השבת נאפה מעי"ט וע"ש בש"ס דאם אפייתן בפנים והתנור מקדש ע"כ ד"ש דאי אפיה מע"ש איפסלא בלינה ומסיק תברא מי ששנה זו לא שנה זו כ"כ התוספות אם כן הר"מ דפסק דתנור וגם העשרון מקדש אם כן אמאי פסק דאד"ש הא איפסלא בלינה ועלח"מ ותי"ט ובה"ז וכבר דשו בזה רבים. וכבר כתבתי דהדפוסים הוי מקדשים וע' מנחות נ"א ע"א תוס' ד"ה מה שפלפלו בזה ע"כ לכל התי' אין נפסלין בלינה אם כן ל"ק מש"ל מהדפוסים דהיאך היו מניחין על שלחן של כסף ועמש"ל ואין צריך לכפול. ומסדרין הלחם והבזיכין משבת לשבת והסדרין והבזיכין מעכבין זא"ז וכן שני הסדרים מעכבין זה את זה ונכנסין ד' כהנים ליטול הסדרים והבזיכין וד' כהנים נכנסין עם הלחם והבזיכין החדשה אלו מושכין ואלו מניחין שנא' לפני תמיד.