מנחת חינוך · סימן צ״ז, ד׳

ועוד היה דפוסים שעושים בו לחה"פ והם הנקראים בתורה קערותיו וכל הכלים הללו מבואר בתורה שהי' של זהב טהור והר"מ כאן פ"ג מה' בהב"ח כת' סתם והדפוסים שהיו עושין בו לחה"פ ולא ביאר כמה דפוסים הי'. ובפ"ה מה' תו"מ כ' שהי' ג' דפוסים של זהב א' שנותנים החלה כשהוא בצק והב' שאופין אותו בו והג' כשהוא רודה מהתנור ובלחם משנה הקשה שנראה מהמשנה דמנחות שהיה רק ב' דפוסים אך בברייתא מבואר שהיו ג'. על כל פנים מבואר מד' הר"מ דכולם היו של זהב. וברש"י עה"ת כת' שנאפה בדפוס ברזל וכשהי' רודה מהתנור הי' נותנו בדפוס זהב והדפוס של זהב נקרא קערותיו וא"י מנלי' לרש"י זה. על כל פנים יש חילוק בין רש"י להר"מ דלרש"י רק דפוס זה נקרא קערותיו והי' של זהב ולהר"מ כל הג' דפוסין הי' של זהב. וצריך אני להתלמד כיון דקערותיו היינו הדפוסים כמבואר בר"מ ורש"י וש"ס דמנחות אם כן הי' קערותיו כ"ש דנמשחו בימי מרע"ה ע' מנחות צ"ד ע"א תוספות ד"ה וכשהוא אם כן מ"ש במשנה שם צ"ט ע"ב דב' שלחנות הי' באולם אצל פתח ההיכל א' של שיש (ע"ש בתוס' י"ג אחד של כסף והר"מ מביא כאן אחד של שיש) ואחד של זהב של שיש נותנים עליו לחם הפנים בכניסתו ושל זהב נותנים עליו לחם הפנים ביציאתו שמעלין בקודש ולא מורידין ע"ש דע"ז דילפינן מקרא וכ"ה בר"מ כאן דב' שלחנות כו' דמעלין בקודש היינו בכניסתו היו מניחין זמן מועט וכו' כדי להעלות מכסף או משיש לזהב וביציאתו היו מניחין בזהב כדי שלא יורידו אותו כי הי' מונח על שלחן זהב בהיכל ובסוכה מ"ח ע"א תוס' ד"ה שני ספלים הקשו מהא דמבואר כאן דלא היו נותנים על של כסף ביציאתו דל"ה מורידין היאך הי' ניסוך המים בספלים של כסף כיון דהיו ממלאין בצלוחית של זהב ע"ש והצלוחית הי' מקודש אם כן היאך מורידין אותו מזהב לכסף ע"ש שתירצו דספלים הי' קבועים בסיד על המזבח והוי כמו מזבח עצמו והרי הם כלבונה שהיו מונחים בכפות זהב והי' מקטירים אותם ע"ג המזבח ע"ש. אם כן ק"ל מאוד כיון דלחה"פ היו מונחים בדפוסים שהם קערות והם כ"ש והיו של זהב היאך בכניסתו להיכל היו מניחין אותו על שלחן של כסף והלא אין מורידין ומה יועיל מה שאח"כ יעלה הלא עתה מורידין והי' ראוי להיות ג"כ שלחן של זהב כי בשוה שרי כמו ביציאתו. וא"ל דבדפוס של זהב שהיו מונח היו מניחין אותו ע"ש בשל כסף ול"ה הורדה כיון דהלחה"פ עצמו מונח בכלי של זהב רק הכלי מונח על של כסף אם כן כיון דזה ל"ה הורדה אם כן ג"כ מה שהיו מסדרין בהיכל על של זהב לא הוי עלי' כיון דהי' מונח מקודם בכלי של זהב והשלחן של כסף אינו מוריד אם כן מה קאמר שמעלין בקודש ע"כ היו מניחין גוף לחה"פ על כסף וא"כ הוי הורדה ל"מ להר"מ דהי' נאפה בשל זהב אלא אפילו לרש"י על כל פנים הי' מונח מע"ש עד זמן הסידור בשל זהב וא"כ היאך הניחו בשלחן הכסף וע' תוס' מנחות צ"ד לחד תי' דלא היו הדפוסים בכלל כ"ש אך הוא דוחק וע"ש בתוס' שכתבו דנוכל לפרש קערותיו היינו קערות שנותנים על השלחן של כסף וכו' ג"כ צ"ע מה שהקשיתי. אך נוכל לפרש דלאחר שהניחו על השלחן של כסף היו נותנים אותו בדפוס של זהב אך לד' רש"י והר"מ קשה מאוד ולומר שלא הי' הדפוסים בכלל כלי השלחן דחוק ועיין היטב במקומות שהבאתי והבן. ונראה ליישב דהנה בש"ס נראה דאם תנור מקדש נפסל בלינה וה"ל לדחות שבת באפייתה ע"ש בדצ"ה ובתוס' כאן ד"ה וכשהוא מפלפלים כיון דקערות היו כ"ש אם כן נפסל בלינה וה"ל למדחי שבת וער"מ פ"ה מהתו"מ פוסק דאפיית לחה"פ בפנים וא"ד שבת ובלחם משנה ותי"ט ובה"ז תמהו על הר"מ כיון דדעת הר"מ דתנור מקדש וגם העשרון מקדש אם כן נפסלה בלינה ואמאי לא ד"ש ע' בדבריהם ע"ש ויתבאר בעזה"י במצוה זו על כל פנים צ"ל איזה תי' דלא נפסל בלינה או דהוי שלא מדעת או תי' אחר עיין בלחם משנה אם כן מותר להורידו דע"כ ל"א דלא מורידין אלא בנתקדש בכ"ש כמ"ש תוס' סוכה שם ד"ה שני ספלים אם כן דוקא גבי צלוחית שנתקדש ממש לפסול בלינה אמרי' דלא מורידין אבל כאן דלא נתקדש דבאמת לא נפסל בלינה יהי' מאיזה טעם שיהי' אם כן לא הוי קדושת כלי לענין מורידין וע"כ כמ"ש תוס' בסוכה אם כן שפיר היו מניחין אותו על שלחן של שיש כי לא הי' מוריד בזה ואח"כ בשלחן הזהב בהיכל היה עלוי דמעלין בקודש.