מנחת חינוך · סימן צ״ז, א׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

להשים כו'. והנה זו מ"ע של לחה"פ והשלחן הוא מדיני המצו' וצריכין אנו נבאר קצת צורת השלחן ובאמת השלחן לא הי' דבר כי בב"ש לא הי' מכלי' הראשונים ועשו שלחן חדש וצריכין אנו לידע. והר"מ פ"ג מה' בית הבחירה כ' קצת דיני השלחן ארכו ורחבו וכלי השלחן הסניפים כו' אבל לא ביאר צורתו ובעזה"י אכתוב קצת כדרכי. הנה מבואר בתורה ועשית שלחן עצי שיטים אמתים כו' וצפית אותו זהב טהור ועמש"ל. ומבואר בר"מ כאן פ"א הלכה י"ט ז"ל המנורה כו' והשלחן וכלי' אין עושים אלא מן המתכות ובהי"ט כ' הי' הקהל עניים עושים אותו אפילו של בדיל כו' ושל עץ פסול כי כל כ"ש כשרים דוקא ממתכות אם כן כאן דמבואר בתורה דהציפוי הוא זהב הוא לכתחלה אבל כשר מכ"מ מתכות. ואם דוקא כשר מעצי שיטים ומצופה מתכות או אפשר כשר אפילו בלא עצי שיטים דכ"ש עיקר ממתכות כמו מנורה ודין מתכות בכל כ"ש ילפי' ממנורה. אפשר להביא מסוגיא דסוף חגיגה דמבואר דהיו אומרים להם הזהרו שלא תגעו בשלחן כו' ומפלפל הש"ס היאך השלחן מקבל טומאה הא ה"ל כלי עץ עשוי' לנחת ואין מקבלין טומאה ומתרץ שמגביהין אותו כו' ואח"ז מפלפל הש"ס ת"ל משום צפוי ע"ש. ואם נאמר דזהב לבד כשר אם כן אפשר היו עושין אותו מזהב לחוד וכ"מ מקבל טומאה אע"כ דוקא צריך עצי שיטים. אך באמת אין ראי' דודאי עשו תמיד השלחן כמו שעשה מרע"ה בעצי שיטים ומפלפל הש"ס שפיר אבל לדינא לענין דיעבד אפשר דכשר בלא עץ כלל אם הוא מתכות ולכתחלה ודאי נעשו כמ"ש בתורה ובדיעבד נראה דאינו מעכב ושל מתכות לבד כשר וצ"ע. ומכל מקום צ"ל דאין כל הדברים הללו מעכבין וגם שאר הדברים הנאמרים בשלחן. דבמנחות כ"א מבואר דילפינן הרבה דינים למנורה דמעכבין מפסוק שם ע"ש. נראה דבמקום דלא גילתה התורה עיכובא אינו מעכב וכאן לא מצינו בש"ס דנילף עיכובא אם כן אינו מעכב וכל הדברים אינו אלא למצוה לכתחלה כנ"ל:
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.