מנחת חינוך · סימן צ״ה, י״א

שכל כלי וכו' שאין עניות כו'. עיין ר"מ הלכות כלי המקדש פ"א ובזבחים פירש"י נפגמו דתיקון השחזתם ניכר נראה דוקא היכי שניכר התיקון שייך ט"ז דאין עניות כו' ואם אינו ניכר ל"ש ט"ז ובמ"ל כתב דוקא אם אין עושין מעין מלאכתן אין מתקנים אבל בעושין מעין מלאכתן מתקנין אותם וראיה מש"ס דערכין דמכתשת שעשה משה דנפגמה והביאו אומנים לתקן אע"כ כיון דהיה עושה מעין מלאכתם כמבואר שם דנטלו את תקונה והיתה מפטמת כבראשונה וע"ש שמביא קושיא בשם התוס' ותי' תי' אחרים ומדבריהם נראה שאין מתקנים כ"ש בשום אופן אפילו עושין מעין מלאכתן ובתוס' שם בשבועות תי' דמכתשת לא הי' כ"ש. והנה מבואר כאן דסכינים ג"כ אין מתקנין ובגמרא סכין מטרפת הי' כו' אך באמת סכין לשחיטה צריך גם כן כ"ש וד"ז אי סכין כ"ש ע' חולין ג' ע"א תוס' ד"ה כגון ותוס' זבחים איזהו מקומן ואי נימא כסברת ר"א שם דא"צ כ"ש הי' מותר לתקן הסכינים ולכאורה מוכח דסכין הוי כ"ש אך יש לדחות וע' תוס' שם. ומ"ש הרהמ"ח בשרשי המצוה באמצע דבריו וז"ל וזהו שארז"ל בזמן שישראל מרוצים לא הי' מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים כו' לא מצאתי זה שיהי' זה דוקא בשעה שישראל מרוצים דגבי השני שהי' מלבין מצינו זה ולא שהשעיר נעשה אברים ואפשר הוא באיזה מקום. שוב מצאתי כן באגדת ירושלמי ביומא מבואר כן וצ"ע. ומצוה זו מוטלת על כל ישראל ואפילו נשים עיין ר"מ פ"א חוץ מחרש שוטה וקטן שאינם בעלי מצות ואין מבטלין תשב"ר לבנין בהמ"ק ער"מ: