מנחת חינוך · סימן צ״ג, א׳

שלא נכרות כו' וכו' ואין האזהרה בהם דוקא כו'. כ"ה בר"מ פ"י מה' עכו"ם ז"ל אין כורתין ברית לעכו"ם כו' או יהרגו כו' אבל לאבדו בידי' אסור מפני שאין עושה עמנו מלחמה מבואר דל"ד בז' עממין קאי לאו זה אלא כל עע"ז שוים בשעת מלחמה ושלא בשעת מלחמה אסור להרוג אפילו א' מז' עממין וכ"כ הלחם משנה דריש' דיהרגו בעושין מלחמ' ובסיפא דאין מורידין כשאין עושין מלחמ' כגון בזה"ז ע"ש. וכ"נ מד' הר"ם פ"ו מה' מלכים אך שם חילק דז' אומות אם לא חזרו מעבודתן הורגין אפילו נשים וטף גם כאן כ' דיחזרו מעבודת' או יהרגו ושם כ' דל"מ קבלת ז' מצות לבד רק צריכים שיקבלו ג"כ עליה' העבדות והמס ואפשר דשם עיקר דינים אלו וסמך כאן אמ"ש שם. גם נוכל לו' נהי דאם לא קבלו עליהם עבדות ומס מותר להורגם ואפשר ג"כ מצוה מכל מקום בקבלו ז' מצות בלבד אם הניחום וכרתו עמם ברית א"ע בלאו הזה כי לאו הזה הוא רק בעע"ז. אך הר"מ עצמו כ' אח"ז ומפני מה רצו הנשיאים להכות הגבעונים לולי השבוע' מפני שכרתו להם ברית והרי הוא אומר לא תכרות להם ברית אלא היה דינם שיהיו למס ועבדים מבואר אף דקבלו עליהם מצות כמבואר בקרא דבאו לשם אלהי ישראל מכל מקום עובר על כריתות הברית ומצוה להרגם בלא קבלת שעבוד ומס ועוברים בלאו הזה עכצ"ל שסמך אמ"ש שם באריכות ועלח"מ שם ויבואר אי"ה בפרשת שופטים באורך. הכלל דעת הר"מ כאן דלאו זה נוהג בכל עע"ז בשעת מלחמה ושלא בשעת מלחמה אסור להוריד אף מז' עממין דלא חילק כלל. והרהמ"ח סובר ג"כ דלאו זה כולל כל עע"ז בשעת מלחמה אך שלא בשעת מלחמה חילק בין ז' עממין נוהג תמיד ומצוה להרגם ובשאר עע"ז שלא בשעת מלחמה אינו נוהג ואין מצוה בהריגתם כמ"ש כאן. והנה המ"ל כאן בהגהותיו כתב שדעת הרהמ"ח דאינו נוהג לאו זה אלא בז' עממין שלא כדעת הר"מ בספרו הגדול שכולל לכל עובדי ע"ז ואמת מתחלת דבריו נשמע כן דכתב שהם ז' עממין כו'. אך באמצע דבריו מבואר להדיא דסובר כר"מ דכל עע"ז בכלל דכתב כן להדיא כמ"ש אלא שמחלק חילוק ביניהם כמ"ש. והנה מד' הר"מ כאן ה' עכו"ם ומלשון הרב המחבר נראה דאם אינם עע"ז א"נ לאו הזה ובר"מ ה' מלכים נראה דצריכים לקבל עליהם כל ז' מצות ואם לאו אף שקבלו עליהם שלא לעבוד ע"ז מכל מקום הם בכלל לאו זה כי צריכים שיקיימו כל הז' מצות ויבואר לקמן בעזה"י.