מנחת חינוך · סימן צ״ב, ב׳

והנה דוקא בישל באור או בתולדות האור אבל מלוח וכבוש אין איסור בישול. והמעשן פוסק הר"מ שהוא ס' תורה דאבעיא בירושלמי ולחומרא ואין לוקין. וכן המבשל בחמי טברי' ועפר"ח. ולענין צלי וטיגון אי אסור בבישול עיין באחרונים וכן אם יש בישול אחר בישול ע"ש. ובש"ס מבואר באיזה בישול אמרו כל שאחרי' אוכלין אותה ועברש"י ובאחרונים דכמאב"ד הוי בישול כמו בשבת ועיין בכו"פ דכתב דבב"ח הבלוע בכלי אין איסור בישול. ודם בחלב וחלב זכר עיין ר"מ וש"ע. וחלב שחוטה אין איסור בישול מה"ת. ולפי זה חלב בן פקוע אף שנתגדלה כבהמה דעלמ' מכל מקום כיון דהוי כשחוט ה"ל החלב ח"ש וא"ח משום בב"ח וע' שעה"מ ה' א"מ פ"ג ובנוב"י ת' חיו"ד סי' ל"ו כ' דחלב ב"פ אסור מן התורה כיון דחזי להיות אם. ועירוי בב"ח תלוי בשיטות אי מבשל על כל פנים כ"ק ובכו"פ בשם הגאון מוהר"י ל"ס דבכ"ר שיס"ב אף דאינו מתבשל כמאב"ד על כל פנים הלחלוחית מתבשל כסברת הרא"ש בשבת ע"ש. ולהאריך בדבריהם צריך חיבור מיוחד. ובשר או חלב שנטל"פ זב"ז אין איסור בבישול כי דרך בישול אסרה תורה בנטל"ש עכו"פ ויבואר קצת בפרשת תשא. והלאו הזה נוהג בכולם חוץ מחרש שוטה וקטן אבל אסו' להכשילם בידים. ולענין תשובה הכלל ככל הלאוין שי"ב מלקות לענין כל הדינים וער"מ פ"ז מה' שבת ה"ד מבואר דא' נתן את האור וא' נתן את העצים וא' נתן את הקדרה וא' נתן המים וא' נתן הבשר וא' הגיס כולם חייבים משום בישול שכל העושה דברי צרכי הבישול ה"ז מבשל אם כן כאן אפשר הדין ג"כ כן דאחד נתן האור כו' דצרכי הבישול הרי זה מבשל וכולם חייבים וערש"י ביצה ל"ד פי' דנותן האור ונותן העצים חייבין משום מבעיר ונותן המים והתבלין והמגיס משום מבשל. והנה נותן המים כיון דעל המים בעצמו חייב משום מבשל ויתבשל מעצמו חייב כמו כל נותן הקדרה אף על פי שאינו מתבשל תיכף חייב ה"נ בנותן המים ואינו מחוסר כלל אבל כאן על מבעיר א"ח כאן ורק מבשל אם כן אפילו בנותן החלב ודאי לא שייך מבשל כיון דמחוסר בשר והנותן הבשר בחלב ודאי באמת חייב כיון דגורם בישול האיסור כמו שלוקח קדרה בב"ח צונן ונותן על האש חייב אף שמתבשל אח"כ. אך לשיטת הר"מ דחיוב כל הנהו משום מבשל דהוא דבר מצרכי הבישול אם כן אפשר כאן בב"ח חייבים ג"כ בד"ז כולם או אפשר יש לחלק בין שבת לבב"ח וצ"ע. ויש עוד דינים לענין בישול בשבת וצ"ע. ואם שני אנשים העמידו בב"ח אצל האש כתבתי כ"פ דשנים שעשו אפשר דדמי לשבת דיש חילוק בין שניהם יכולים או שניהם א"י וא' יכול. ועיין כרתי ופלתי סי' ע"ג מביא ירוש' דאבעי' שם כבד שבישל בחלב כו' ועחו"ד סי' הנ"ל שפירש דאבעי' הוא כיון דכבד כולו דם והתורה שרי' ע' בש"ס אם כן אפשר דה"ל כמבשל דם בחלב דפטור או אפשר דהוי כבשר ע"ש: