מנחת חינוך · סימן צ״ב, א׳

הקטע במלואו, בנוסח המקורי.

שלא נבשל כו'. עיין הדינים חולין פכ"ה ור"מ פ"ט מהמ"א ובטוש"ע יו"ד סי' פ"ז והמבואר בש"ע אין דרכי להאריך. אך אעורר קצת המבשל בשר טהורה בחלב טהורה משניהם כזית עובר בלאו דלא תבשל ולוקה אבל בשר בהמה טמאה בחלב טהורה או בשר טהורה בחלב טמאה או בשר חיה ועוף בחלב או בשר בהמה בחלב חיה (אע"פ שאין ד"ז מפורש בר"מ בחלב חי' מכל מקום בתחלה מבואר בדבריו דאין איסור אלא בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה אם כן בחלב חיה אין איסור וכ"ה בפכ"ה) א"ע בלאו הזה ומותר בבישול אבל בשר מתה היינו נבלה בחלב לוקין משום בישול וכן חֵלב בחָלב לוקה על הבישול. ולענין אכילה יבואר אי"ה בפ' תשא. המבשל שליל בחלב לוקה על הבישול אבל שליא ועצמות וגידין וקרנים (דקי"ל אין בגידין בנ"ט) פטור על הבישול וער"מ ולחם משנה באריכות ומה שסותר בבשר חיה לדבריו בה' ממרים ע"ש ואין להאריך. והנה השיעור כמה יבשל ויהיה חייב בחולין ק"ח פליגי רב ולוי רב סובר דא"ח אלא אם יש מכ"א כזית זית חלב וזית בשר עובר על הבישול אבל בפחות מכזית מזה ומזה א"ע ולוי סובר דאף ח"ז מזה וח"ז מזה כיון דיש בין הכל כזית עובר על הבישול והר"מ כ' כאן ומי שבישל משניהם כזית כא' לוקה דפסק כלוי וכ"כ הה"מ. והנה לשון הש"ס ח"ז בשר וח"ז חלב ר"א אינו לוקה על בישולו ולוי סובר לוקין על בישולו. והנה ח"ז וח"ז דנקיט רבותא אליבא דרב אף דאיכא כזית א"ח דצריך להיות שיעור תורה מכ"א בפ"ע אבל ללוי ל"ד ח"ז מזה וח"ז מזה מצטרף לשיעור אלא אפילו למשל חלק ששית מכזית בשר וחמשה חלקי זית חלב כיון דנ"ט ומבואר בסוגי' שם דטע"כ בב"ח מן התורה ודרך בישול אסרה תורה ע"ש ויש בין הכל כזית ודאי חייב כיון דאיכא שיעור בין הכל. וכן הר"מ כתב סתם ומי שבישל כזית משניהם לוקה מבואר דל"ד חצי מזה ומזה רק כ"ה שיש בנ"ט בפחות מס' ודאי עובר על בישולו רק צריך שיהי' ב"ה כזית וז"פ. והא דצריך כזית אף דלא כתיב לשון אכילה כבר כתבתי כ"פ דשיעורין הל"מ בכזית אם לא נתפרש שיעור אחר. והנה ח"ש ודאי אסור מן התורה אף דל"ש חזי לאצטרופי בכא"פ דד"ז בכא"פ הוא דוקא באכילה כידוע מכל מקום חזי לצירוף אם הי' כזית אך לדעת הח"צ אפשר דמותר ח"ש ואין כאן מקומו. וכבר כתבנו דבעינן נ"ט ובאינו נ"ט לאו בישול הוא עש"ס אם כן אם בישל כזית בשר דר"מ בע' זיתים חלב דהחלב מותר דאינו נ"ט ביותר מס' אם כן לא עבר על הבישול כלל. אך ז"א דמבואר בש"ס דהבשר אסור ובשעת בישול הבשר בולע מהחלב והחלב נפרד מחלב היורה כמ"ש בחה"ר אם כן בודאי חייב על הכזית בשר שנתבשל בחלב וז"פ. וראיתי בכו"פ כדברינו. אך לפמ"ש נ"מ כגון אם בישל דר"מ רובע זית בשר דאינו בולע יותר מכמותו וב"ה הוא ח"ז ובחלב יש כדי לבטל ודאי א"ע אף שכתבתי דסגי בכ"ש דהכל מצטרף לכזית היינו אם יש בנ"ט בפחות מסמ"ך אם כן החלב מצטרף גם כן לכזית אבל אם בישל בהרבה דיש כדי לבטל אם כן על כל החלב א"ח כלל דאינו נ"ט רק במה שיבלע בבשר ואם אין בבשר ובחלב הנבלע בו שיעור כזית ודאי הוי ח"ש וא"ע וז"פ.
נחלת הכלל · Minchat Chinuch, Piotrkew, 1902

על המקור הזה

הטקסט מובא מתוך מנחת חינוך, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.