מנחת חינוך · סימן צ״א, ה׳

והנה בפ' הספינה גבי ספק ביכורים מבואר שם ובר"מ פ"ד כאן דא"י להביא בספק דלמא חולין נינהו וצריך להקדיש ולפדות וגם הם ס' דלמא לאו ביכורים וחייב בתו"מ וצריכים להפריש תו"מ וליתן לכהן וצ"ע בד"ז דחייב מדבריהם ומה"ת פטור אמאי לא כת' הר"מ ד"ז כיון דמה"ת אינו קדוש בביכורים אם כן אסור להכניס בעזרה וצריך להקדיש וגם מן התורה חייב בתו"מ וצריך להפריש כמו בספק. אך באמת מפירות שבסוריא דא"ח בתו"מ כ"א מד"ס כמבואר בר"מ פ"א מה' תרומות אם כן אתי ביכורים דדבריהם ומפיק להו מידי חיוב דתו"מ כמו ביכורים דאורייתא שמפיק מידי תרומה דאורייתא ה"נ הם אמרו לחייב בתו"מ והם אמרו שהם ביכורים אם כן פטורים מתו"מ אך הכנסת חולין לעזרה אפשר גם כן דסובר דאינו אסור אלא מדרבנן עמ"ל פ"ב מה' שחיטה באריכות אם כן אתי הקדש ביכורים דרבנן ומפקיע איסור הכנסה שאינו גם כן אלא מדרבנן. אך זה קשה בפירות שמעבר לירדן דמבואר טעם אחר דפטורים מן התורה מחמת דאינו ארץ זחו"ד אבל בתו"מ חייב מן התורה אם כן נהי דלענין הכנסת חולין לעזרה כיון שהוא דרבנן מפקיע קדושת ביכורים דרבנן כמ"ש אבל תו"מ שהוא חייב מן התורה ביכורים דרבנן לא מפקיע לחיוב מן התורה אם כן הו"ל להר"מ לכתוב ד"ז דביכורים דרבנן צריך להפריש תו"מ כמ"ש בפ"ד בספק ביכורים. וראיתי בהגהת מ"ל סוף הספר שכת' אם נא' דנשים אין חייבין בביכורים אלא מדבריהם הו"ל להר"מ לכתוב דחייבים להפריש תו"מ כיון שהם חולין מן התורה ומסוריא ועבר הירדן ל"ק משום דאף בתרומה א"ח אלא מדרבנן כו' ודבריו תמוהין נהי דמסוריא א"ח בתו"מ אלא מדרבנן אבל עבר הירדן שחייב בתו"מ מן התורה כיון שהוא קדוש בקדושת א"י אם כן הו"ל לכתוב שחייב להפריש תו"מ עיין היטב ותבין שדבריו צ"ע. ועכצ"ל שהר"מ סמך עצמו אמ"ש בפ"ד ממילא משתמע ג"כ מה שהוא מדרבנן דצריך להפריש תו"מ אם חייב בתו"מ מה"ת. ומכל מקום צ"ע דהו"ל להר"מ לפרש הן בספק והן בדרבנן ואפ"ל אף דלא מחייבי בביכורים אלא מד"ס מכל מקום ל"ק דלמה לא כת' הר"מ דחייב לעשרן מן התורה דהנה הר"מ פ"ב מהלכות מעשרות דעתו שהלקוח אחר שנגמרה מלאכתו פטור מתו"מ דכתיב תבואת זרעך ולא הלקוח וחייב רק מדרבנן ודעת הראב"ד שבכ"ע פטור מן התורה ועיין כסף משנה שיטת הריב"ם וידוע דאין חילוק בין לקוח או שניתן לו במתנה דיליף מקרא תבואת זרעך דוקא שלו אם כן לקוח או שניתן לו פטור מן תו"מ מד"ת אם כן ביכורים דהמצוה שניתן לאנשי משמר ע' במשנה ור"מ אם כן א"ח מן התורה בתו"מ לא הבעה"ב שנאמר עשר ואכלת ולא הכהנים שנאמר תבואת זרעך וא"ח בתו"מ רק מד"ס אם כן ביכורים מעבר הירדן אף שאינו אלא מדרבנן מכל מקום בתו"מ נמי דרבנן להר"מ והראב"ד ואתי ביכורים דרבנן ומפקיעים מידי דרבנן וא"צ לעשר כלל ע"כ לא כת' הר"מ כאן דצריכים להפריש תו"מ ובס' ביכורים דמבואר בש"ס ור"מ דצריכין להפריש היינו מדרבנן ומקשה הש"ס שפיר דלמא לאו ביכורים הם וצריך לעשר על כל פנים מד"ס ואין לומר סד"ר ולקולא דידוע דיש כמה ס' דרבנן לחומרא ובס' לא תיקנו חכמינו זכרונם לברכה דיהי' ביכורים מדבריהם ע' שבת גבי ס' דבריהם ובראשונים שם אבל כאן דחז"ל תיקנו ביכורים מדבריהם מפקיע החיוב מתו"מ שא"ח אלא מדבריהם שהם אמרו וכו' ע"כ לא כת' הר"מ ד"ז דחייבים לעשר מד"ס כי מן התורה א"ח בתו"מ כיון דניתן לאנשי משמר ותבואת זרעך כתיב ולא הלקוח או שניתן לו במתנה כיון דלאו זרעך הוא. אך מכל מקום קשה הן אמת דאם מביא ביכורים לאנשי משמר ודאי פטור מן התורה להר"מ והראב"ד ור"ת בסוגי' דחניות [דבית הינו] (אושא) בב"מ ע"ש אך זה נ"פ כיון דד"ז דביכורים דניתן לאנשי משמר דהוי כקדשי המקדש ע' בב"ק ובר"מ פ"ד מה' כלי המקדש דאם כהן עצמו יש לו קרבן א"צ ליתן לאנשי משמר והקרבתו והעור ואכילה שלו ע"ש אם כן בודאי בביכורים ג"כ הדין כן דאם כהן עצמו מביא ביכורים משלו הם שלו ואין ניתנים לאנשי משמר וא"כ בכהן עצמו שמביא ביכורים והם תבואת זרעך חייב בתו"מ מן התורה וכהן עצמו חייב בתו"מ כידוע עיין ר"מ אם כן משכחת לה שחייב לעשר מן התורה אם כן הי' צריך הר"מ לכתוב ד"ז דנ"מ בכהן עצמו אם הביא ביכורים מעבר הירדן דודאי צריך לעשר. ובזה נכונים יותר ד' הש"ס דמקשה בב"ק בס' ביכורים הא צריכים להפריש תו"מ והקשינו דהא פטור מן התורה והו"ל רק סד"ר ע' מש"ל ולמ"ש ניחא דהמשנה סתמה דבשני אילנות מספק מביא וע"ז מקשה הש"ס שפיר דלמא לאו ביכורים כו' היינו בכהן עצמו דודאי חייב מן התורה בתו"מ וע"ז מתרץ לה דמפריש ואפשר דאטו כהן עצמו גזרו בכל המביאים ביכורים אם כן הי' להר"מ לכתוב ד"ז עכצ"ל שסמך עצמו על המבין שמבאר בפ"ד אם כן הדין כך בביכורים דרבנן דכל המביאים א"צ להפריש כיון דאינו אלא מדרבנן לשיטת הר"מ ואתי ביכורים דרבנן ומפקיע חיוב דרבנן ובכהן עצמו שמביא ודאי מחויב להפריש כמבואר בב"ב. ובמ"ש מיושב היטב דעת הרהמ"ח שכ' דהבאת ביכורים א"נ רק בזכרים ולא בנשים ותמה המ"ל כאן בהגהותיו שמבואר להדיא במשנה ור"מ דנשים מביאין וא"ק וכ' שדעת הרהמ"ח דנשים א"ח רק דרבנן אך הקשה דלמה לא כתב דמפריש תו"מ. ולפמ"ש כיון דנשים ע"כ צריכין להביא ביכורים לאנשי משמר דהם לאו בני עבודה נינהו אם כן מן התורה פטורים בתו"מ כמ"ש דלאו זרעך הוא רק מדרבנן ואתי ביכורים דרבנן ומפקיע תו"מ דרבנן כנלפע"ד ועמש"ל הטעם דנשים פטורים: