מנחת חינוך · סימן צ׳, ג׳

ודע דמשמעות הסוגיא כאן וכ"ד תוס' ביומא שם ובר"ה וש"מ עמ"ל שם דא"ע על עשה דהשלמה רק במקטיר ואם אינו מקטיר א"ע כדאמרינן כאן דמעלה ומלינה ואינו מקטיר וא"ע. ובט"א בר"ה סוגיא דנתקלקלו כו' דעתו דד"ז אינו מוסכם אלא אפשר דבזריקה גם כן עובר דיש פלוגתא בזה ע"ש. ולפמ"ש דעיקר תלוי בהקטרה אם כן לת"ק במח"כ בער"פ דד"ע דהשלמה ואינו מלין רק מקטיר וצריך להקטיר האימורין של הקרבנות בעי"ט דבליל י"ט אסור להקטיר מחמת לא עולת חול ביום טוב כמבואר לקמן אם כן בעידנא דמעקר עשה דהשלמה דהיינו בעי"ט לא מקוים עשה דאכ"פ דאינו אלא בלילה ובתוס' הקשו זה ותי' שני תי' ובתי' ב' דעשה חמור דוחה עשה קל אף אם אינו בעידנא ע"ש אבל במח"כ בשאר ימות השנה שיש לו קדשים ששחט כבר אם כן בודאי הו"ל בעידנא דאפילו קודם הקטרת אימורין תיכף אחר זריקה מותר לאכול קדשים ואוכל ומקיים מ"ע ואח"ז בשעת הקטרה עובר על עשה דהשלמה וגם אפילו אם אינו מקטיר אלא מלינה אם כן הלאו אינו אלא בעה"ש וקדשים אוכל תיכף ביום לאחר זריקת דמים וכבר כתבתי דדעת תוס' בכ"מ דעשה דהשלמה א"ע אלא בהקטרה. אך אם נאמר דעשה דהשלמה עובר בשעת שחיטה או זריקה אם כן באותו רגע שזורק אסור עוד למח"כ לאכול קדשים רק לאחר זריקה דאין הקרבן נגמר אלא בזריקה אם כן לא הוי בעידנא דבשעת זריקה עובר על עשה דהשלמה וקדשים אוכל אח"כ ולא הוי בעידנא בשאר ימות השנה ג"כ. ובזה אפ"ל ד' הרשב"א הובא במ"ל פ"א מה' נ"ב דסובר דלאו הבמ"ע דהוא בשוא"ת לא עדיף מלאו מפורש דנדחה מפני עשה ה"ה להבמ"ע. ולכאורה תימה מסוגיא דכאן דמקשה מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה הא עשה דהשלמה הוא בשוא"ת והוא לאו הבמ"ע אם כן נדחה שפיר מפני העשה ומאי פריך מ"א. ובתשובת ש"א פלפל בזה ולפמ"ש ניחא דתחלה הי' סובר המקשן דעשה דהשלמה עוברין בשעת שחיטה או זריקה אם כן לא ה"ל בעידנא ע"כ מקשה שפיר דבשלמא ער"פ עשה חמור דוחה עשה הקל אף דל"ה בעידנא כמ"ש תוס' אבל בשאר ימות השנה מאי אולמי' כמ"ש נהי דהעשה נדחית והוי כמו לאו ולא עדיף מכל מקום לא גרע מיני' וכמו דאין לאו נדחה אם אינו בעידנא ה"ה לאו הבמ"ע ג"כ אינו נדחה וחדשו האמוראים דמעלה ומלינה ואינו מקטיר וכ"ה דאינו מקטיר א"ע בעשה זו ור"י בנו של ריב"ב סובר כן אם כן מן הדין כיון דתלי בהקטרה אם כן רשאי שוב להקטיר דנדחה עשה דהשלמה דהוי בעידנא כיון דתלי' בהקטרה כמש"ל. אך באמת כיון דאפשר לקיים בלי דחייה א"ד דקיימא לן כ"ה דאפשר לקיים כו' ועכצ"ל דמלינה א"ע כלל דאין לינה מועלת בראש המזבח וא"ע כלל והסוגיא אזלא כוותי' לא כרש"י וכמש"ל. אך י"ל בדרך זה דקושית הש"ס מ"א היינו אף דהוי כמו לאו ונדחה מכל מקום אין עשה דוחה לא תעשה במקדש רק עשה החמור דוחה עשה הקל אף במקדש כמש"ל בשם הצל"ח אם כן זה גופא קושית הש"ס ומתרץ דא"ע כלל דאין לינה מועלת ואין צריך לדחות כלל. אך זה קצת דוחק מש"ל דהמקשן והתרצן יהיו מחולקים בסברא אימתי עוברים בעשה או בזריקה או בהקטרה והעיקר חסר מהספר והבאתי כאן דברי' אלו אף דעיקר מקומו במקום אחר. אך בעמדי בזה אמר לי חכם א' ע"ד הרשב"א ולא ירד לעומק הדברים דאי נימא דעובר בעשה דהשלמה בשעת הקטרה הוי בעידנא דמקיים העשה קודם כתבתי זה להתלמד לתלמידים. ומכל מקום קצ"ע מ"ש ליישב ד' רש"י דר"י בנו של ריב"ב סובר דלינה מועלת אך דנדחה מפני העשה הא אין עדל"ת במקדש וכפי הנראה בזבחים ל"פ ר"א על רבא בזה ע"ש וכ"כ בט"א בר"ה בסוגיא דב"ת ע"ש. אך אפ"ל דר"י סובר דבאמת ד"ז דאין עדל"ת במקדש נלמד שם מפסח דכתיב ועצם לא תשברו ואין העשה דא"פ דל"ת של שבירת עצם מוכח דאין עשה דוחה אם כן אפשר דוקא בכה"ג דנדחה הל"ת בקו"ע אינה נדחית אבל כאן דדחיית הל"ת היא בשוא"ת סובר ר"י דאף במקדש נדחית ות"ק סובר באמת דבכ"ע אינה נדחית ע"כ דוקא בער"פ מחמת עשה החמור לא בשאר ימות השנה כ"נ.