מנחת חינוך · סימן צ׳, ב׳

וער"ה ד"ל ע"ב תוס' ד"ה ונתקלקלו כו' הקשו הא נתקלקלו במוסף ג"כ דא"י להקריבו אחר תמיד בפ"ע משום עשה דהשלמה ואי דמעלה ומלינה בראשו של מזבח כדאמרי' בפ' ת"נ הניחא למ"ד אין לינה מועלת בראשו של מזבח אלא למ"ד לינה מועלת כו' היינו כרבא כו' ולפמ"ש ניחא דבאמת רש"י כאן כתב להדיא דאליבא דכ"ע ד"ז כיון דלא ירדו ואי דמועלת עדל"ת כמ"ש אם כן שפיר מעלה ומלינה. אך על כל פנים סוגיא זו אזלא כר"א זבחים צ"ו דעשה בכל גוונא דל"ת דאי לרבא שם אין עשה דמקדש דל"ת ע"ש אם כן ה"נ היאך נדחה הל"ת מפני העשה דשניהם במקדש ע"ש בזבחים ומוכרח דהסוגיא אזלא אליבא דר"א דאי לרבא מאי צריך להקשות מאי אולמא דהאי עשה כו' נימא הא אין עשה דוחה במקדש דנהי בעשה החמור כגון בע"פ מח"כ דוחה עשה הקל אפשר אף במקדש ג"כ כמו דא"צ בעידנא כמ"ש תוס' שם דעשה חמור דוחה עשה הקל א"צ בעידנא אם כן ה"נ דוחה עשה החמור עשה הקל במקדש ג"כ אבל כיון דפריך מאי אולמא כו' היינו דאין עשה דוחה עשה הו"ל להקשות ביותר הא א"ד במקדש אע"כ הסוגי' אזלא אליבא דר"א דדוחה עשה שבמקדש ועצל"ח שם ואין כאן מקומו לפלפל. שו"ר במ"ל פ"א מה' תו"מ ה"ג פסקא המתחלת ומ"ש שפלפל שם באריכות ומביא ד' רש"י כאן שכתב לד"ה כו' ותמה עליו דודאי למ"ד לינה מועלת אינו מלינה כמ"ש תוס' ביומא דכ"ט ד"ה אלא ולפמ"ש ניחא דהוא אליבא דכ"ע מחמת דחיית העשה ויותר משמע בסוגי' דאזלא אליבא דכ"ע דאי אליבא דמ"ד אין לינה מועלת אם כן הקושי' דמקשה הש"ס מאי אולמא דהאי עשה וע"ז מתרץ ר"פ דמעלה ומלינה ואין כאן איסור כלל אם כן לדידי' קשה אמאי אינו סובר הת"ק ג"כ דבכל השנה מקריב אחר התמיד כיון דאין כאן איסור כלל וצ"ל דר"פ מתרץ דר"י בנו של ריב"ב סובר כן והת"ק סובר באמת דלינה מועלת זה קצת דוחק. ולפמ"ש ניחא דכולם סוברים כהלכה רק על הקושיא דמאי אולמא דעשה מעשה ע"ז מתרץ דמעלה ומלינה ולא עבר אעשה רק על לאו ולאו נדחה מפני עשה וג"כ הוי בעידנא כמ"ש ות"ק סובר דלא נדחה הל"ת דאין עדל"ת במקדש דזה פלוגתא דאמוראי ואין ריב"ב סובר דלא כהלכתא אם סובר דנדחה ות"ק סובר דבכל ימות השנה כיון דאסור להקטיר מפני עשה דמאי אולמא רק להלין ולעבור על לאו ואין עדל"ת שבמקדש אבל במח"כ בע"פ יקטיר מיד והעשה דהשלמה נדחה דהוי עשה קל וקל מלאו דלא צריך בעידנא ועשה קל נדחה אף שלב"ע אם כן לענין זה ג"כ קל דנדחה אף במקדש ע"כ סובר ת"ק דדוקא בער"פ.