מנחת חינוך · סימן ט׳, ד׳

הכלל ממ"ש דבאמת התורה קבעה זמן להמצוה וכ"ה דהתורה קבעה זמן להמצוה צריכין דוקא לעשות המצוה לזמן שקבעה התורה ולפז"מ לא קיים המצוה אם כן דהתורה קבעה זמן להשבית חמץ חצות י"ד המצוה היא דוקא בשעה זו אך החילוק הוא לרש"י והר"מ המצוה הוא בשוא"ת אם כן בביער קודם מכל מקום מתחיל המצוה ברגע זו שקבעה התורה כי הוא מושבת מאז ולהתוס' לפ"מ שהוכחנו מדבריהם מדדחו שיטת רש"י דביטול נפיק מתשביתו הלא אחז"א א"י לבטל ע"כ סוברים דהמצוה היא בקו"ע וחל המצוה אקרקפתא דגברא בחצות וקודם לכן לא קיים המצוה כמו לולב וסוכה ודומיהם שקבעה התורה זמן להמצוה אך מכל מקום אם נשבת קודם נהי דל"ק המצוה אבל א"ע בעשה כי אין לו חמץ אך לא קיים מ"ע ולפי זה קשה לי להתוס' כיון דחל על אדם חיוב מצוה בחצות היום אם כן מצוה עליו שיהיה לו חמץ ויבערו בחצות כמו שהאדם מצווה לקנות טלית בת ד' אם כן היאך תיקנו חכמינו זכרונם לברכה לשרוף בתחלת שש והיאך יכולין לעקור מצות התורה מכל וכל משום סייג נהי דהוי סייג דטעי אינשי בין שש לשבע מכל מקום היאך יכולים לעקור אפילו בשוא"ת משום סייג מצוה דאוריית' מכל וכל וזה מבואר כ"פ באחרונים גבי שופר דאין יכולים לעקור מצות התורה שלא לתקוע ביום טוב משום שמא יתקן כ"ש ומובא בח"ז כ"פ וכאן עקרו לגמרי שכ"א יבער חמצו קודם חצות ואין עושים המצוה בשום פעם ודוחק לומר דפעמים מקיים המצוה בנתחמץ לו זה דוחק ואפ"ל דוקא מצוה המחוייבת אין חכמינו זכרונם לברכה יכולים לעקרו מכל וכל כגון שופר אבל דוגמא דציצית דאם אינו לובש טלית בת ד' כנפות אינו חייב כלל כה"ג אם היו מוצאין איזה סייג היו יכולים לתקן שלא ילבש אדם טלית בת ד' כנפות כי אין חכמינו זכרונם לברכה יכולים לעקור מכל וכל לעבור על עשה אבל שלא לקיים ולא לעבור אפשר יכולים לעקור משום סייג אם כן כאן עקרו משום סייג קיום המצוה אבל לא לעבור על המצוה ואפשר בכה"ג יכולין וצ"ע במקומות שעקרו חכמינו זכרונם לברכה שוב מצאתי סברא זו בשל"ה מצות לנכרי תשיך.