מנחת חינוך · סימן ט׳, ג׳

העולה ממ"ש דכולהו תנאי ואמוראי יוכלו לסבור דהמ"ע הוא בשוא"ת וגם מהר"מ שכתב מ"ע להשבית קודם ז"א עכצ"ל דגם הר"ם ס"ל כן דעיקר המ"ע שיהי' מושבת מחצות ע"כ צריך להשביתו קודם חצות וכדי שלא יהי' חמץ אצלו חצות יום י"ד וזהו המ"ע דתשביתו וקיים בזה המ"ע אם כן גם ביום טוב אם יש לו חמץ בכ"ע שנתבער החמץ מכל מקום קיים מ"ע ואם חבירו חטף אצלו א"צ לשלם קנס כי מכל מקום מושבת הוא וגם אם אכלו ל"ה מהב"ע דעיקר מצוה בשוא"ת כמש"ל ולפמ"ש גם רש"י ס"ל כן דנפיק ביטול מתשביתו וק' קו' התוס' הא תשביתו הוא בחצות ואז א"י לבטל ועכצ"ל דרש"י סובר דעיקר העשה שיהיה מושבת ועומד אם כן הביטול הוא בזמן היתר והעשה הוא בשוא"ת אם כן כיון דחצות הוא מושבת קיים העשה ולפמ"ש לשיטות רש"י והר"מ והרהמ"ח אף אם אין לו חמץ מקיים העשה דאינה מוטלת אקרקפתא דגבר' ואפילו אם מבער מתחלת השנה או שאין לו חמץ כלל מקיים המצוה כמו שוי"ט דאם אינו עושה מלאכה מקיים עשה ולא תעשה ולשיטת התוס' ד' שהקשו הא ל"מ ביטול לאחז"א ולא תי' כמש"ל עכצ"ל דסברתם דמצוה זו אקרקפתא דגברא הוא כמו לולב וכדומה דצריך דוקא לקיים בזמן המיוחד והיינו חצות ע"כ לא נוכל ללמוד מתשביתו ביטול דאחז"א ל"מ לבטל ע"כ כתבו טעם אחר דלא יראה לך והיינו כשיטת הר"ן דאפילו ע"י ביטול גרוע נעשה הפקר וא"כ אין לו חמץ ואינו מוזהר בעשה וא"ע כלל והו"ל כמי שאין לו טלית בת ד' כנפות אינו מצווה על ציצית ולדבריהם על כל פנים מצוה על כל איש ישראל להותיר לו חמץ כדי לקיים מ"ע דתשביתו דאם אין לו נהי דא"ע מכל מקום אינו מקיים כמו מי שאינו לובש טלית בת ד' אבל מכל מקום מצוה עליו להדר אח"ז כדי לקיים מצות השי"ת בקו"ע וה"נ בחמץ ואין ענין זה תלוי בפלוגתא דר"י ורבנן לענין אב"ח אלא שרפה ל"מ לר"ת דר"י יליף מנותר וחכמים לא ילפי ועיקר פלוגתתן לאחז"א ודאי ניחא דר"י סובר מצות השבתה המוטל על האדם הוא בשרפה וחכ"א בכ"ד אלא אפילו לרש"י דס"ל דבזמן היתר ס"ל לר"י חמץ בשריפה ואח"ז דהיינו תחלת שבע מודה ר"י דהשבתתו בכ"ד מכל מקום ניחא דתשביתו באמת הפירוש שיהיה נשבת וא"כ בזמן איסור אם נשבת על כל פנים מקיים מ"ע דתשביתו דגם ביטול סגי לר"י ער"ן אך הוא סובר דמצוה בשרפה כמו כה"כ וערלה דג"כ אינו מצוה אקרקפתא לשרוף כה"כ שלו דבאמת אינו ברשותו ואינו שלו ורק חמץ עשאו הכתוב כאילו הוא שלו אבל לא שאר איסורי הנאה אך התורה גזרה דהדין כך הוא דאם א' רוצה לבער כה"כ ישרוף וחמץ אם ביטל א"ע כלל מכל מקום אם א' רוצה לבערו מן העולם ישרפנו אבל המצוה דתשביתו שיהא מושבת בי"ד וזה עיקר המצוה לרש"י והר"מ ואינו מוטל אקרקפתא דגברא ושרפה יליף מנותר אבל לא מתשביתו דלרש"י הוי תשביתו ביטול ולא שרפה ואף אם נאמר דגם שרפה בכלל מכל מקום ר"י סובר דדוקא בשרפה אלא באמת זה ענין אחר ויליף מנותר ולא מתשביתו ואין תלוי זב"ז ומכל מקום מדברי התוס' משמע דתשביתו היינו שרפה ונפיק מתשביתו אך לדבריהם בלאו הכי הוי מצוה בקו"ע אם כן המצוה שיהיה בשרפה.