מנחת חינוך · סימן ט׳, י״א

וחרש שוטה וקטן פטורים ממצוה זו דלאו בני מצות נינהו בכל התורה ואם קטן מצא חמץ דמציאת חרש שוטה וקטן אינו שלו מן התורה כמבואר בש"ס וחו"מ אם כן להפוסקים כר"ש מותר להאכילו חמץ הזה אף דאסור להאכילו דבר איסור בידים מכל מקום אין כאן איסור ב"י דאין החמץ שלו ואפילו גדול בכה"ג אינו מוזהר ואף דמדרבנן הוי שלו אפשר אינו מוזהר אלא מדרבנן ואיסור דרבנן מותר להאכילו בידים אך אפ"ל כיון דעכ"פ ממונו הוא מדרבנן אם כן שוב עובר בעשה מן התורה דהוי ממון שלו וכבר האריכו בזה אי ע"י דרבנן נעשה ד"ת ורמזתי כ"פ בחיבור זה ובישע אלקים יבואר לקמן בלאו דב"י. [ושוטה] אין לו ממון אפילו בדעת אחרת מקנה ואף רבנן לא תיקנו זכיה לשוטה ע' בח"מ אם כן מותר להאכילו דאינו שלו אף דאסור להאכיל גם לשוטה איסור בידים כמש"ל מכל מקום כאן ל"ה איסור אך אם נפל לו בירושה הוי ממון שלו מן התורה או שכר פעולה ואין כאן מקומו. וטומטום ואנדרוגינוס פשיטא חייבים במצוה זו דגם הנשים חייבים. ואם יש לו חמץ האסור בהנאה בלא איסור חמץ כמו תבואה של כה"כ וא"כ י"ל דלא אוקמי' ברשותו אלא מחמת איסור חמץ אבל אם בלאו הכי אסור בהנאה לא אוקמי' התורה ברשותו כבר העירו בזה האחרונים ויבואר בלאו דב"י גם בלאו הכי י"ל כיון דלשרפה קאי כתותי מכתת שעוריה ואין כזית ואינו מוזהר על חמץ של כה"כ ועיין לקמן לאו דב"י ולענין אם אינו רוצה לקיים העשה כופין אותו עד שת"נ ככל העשין שבתורה דמ"ש והבאתי במצוה הקודמת. ולענין אם מחויב לפזר ממון לענין עשה מבואר בשו"ע דא"צ לפזר אלא חומש ממונו ונסתפקנו לעיל בלאו שאין בו מעשה מה דינו אך כאן קיימינן בעשה אם כן אם א"י לקיים העשה עד שיפזר ממונו ג"כ א"צ לפזר יותר מחומש ודוקא בי"ד דליכא לאו דב"י אם כן אינו אלא עשה לחודי' בשוא"ת הוי ככל עשה דא"צ לבזבז יותר מחומש כ"נ לכאור' בפשיטות אמנם צ"ע לס' הר"נ ביומא לענין חולה שיב"ס דמחללין שבת באיסור סקילה ולא יאכל נבלות אף דנבלה הוא רק לאו מכל מקום כיון דבכל פעם עובר והרבה איסורי לאוין חמור יותר מאיסור סקילה בפ"א ע"ש ובשו"ע או"ח שכ"ח אם כן אפ"ל דכל מ"ע כגון מצה ולולב ודומיהם א"ע אלא רגע א' בסוף היום שלא נטל לולב או לא אכל מצה אבל עשה כזו דעובר בכל רגע כ"ז שהחמץ ברשותו אם כן הרבה איסורי עשה כזה אפשר דחמור מלאו א' שיב"מ כמו דחמור הרבה לאוין מאיסור סקילה ואפשר דכ"ש הוא אם כן כיון דבלאו שיב"מ מבואר בשו"ע בפשיטות דצריך לבזבז כל ממונו אם כן כאן נמי ובפרט אם נאמר כצד הזה שמסופק הפמ"ג דאפשר אף לאו שאב"מ אף דעובר בשוא"ת מכל מקום צריך לבזבז כל ממונו דלאו חמור מעשה אם כן בודאי נראה דהרבה עשין בשוא"ת כמו כאן חמור מלאו א' שאב"מ אך דאפשר דחמור ג"כ מלאו שיב"מ כיון דאיכא הרבה איסורין בכל רגע ורגע עובר אם כן אפשר צריך לבזבז כל ממונו כמו לאו והוא הערה נכונה בעזר"ה וצ"ע וגם לענין תשובה דעל עשה תשובה מכפרת ואפשר דעשה כזו חמור מל"ת אם כן אין תשובה מכפרת אלא עם יוה"כ כדין ל"ת וצ"ע: