מנחת חינוך · סימן ט׳, י׳

וח"ע וחב"ח אם הוא עבד של גדול למשנה אחרונה כל מעשה ידיו שלו עיין תוס' גיטין מ"ב ד"ה יום אם כן מה שיש לו הרי הוא שלו אך בח"ש וחב"ח דאין כופין או אפילו עבד של קטן דאין כופין מבואר שם דיום של רבו לרבו ויום של עצמו לעצמו אם כן אם חל י"ד ביום של רבו ונותן לו חמץ דשייך לרבו וא"כ אינו שלו וא"מ על תשביתו ומותר לאכול החמץ להפוסקי' כר"ש אף על פי דאמרינן שם בגיטין לענין איסור' לא אמרינן דאינו מתחלק לענין איסור מכל מקום היינו דוקא באיסור אבל באיסור התלוי בממון כי הך דהתורה אזהר על כל א' מישראל על שלו דוק' ועל של אחרים לא הוזהר אם כן כיון דהחמץ אינו שלו אינו מוזהר על העשה וממילא מותר לאכול. ואם יש לו חמץ מיום אתמול שהיה לעצמו עקצה"ח סי' רמ"ט פלפל בזה בח"ע וחב"ח אם ביום של רבו קנה רבו אפילו מה שהיה לו ביום של עצמו ומביא בשם הירושלמי דרבו זכה ובש"ס דילן נראה דלא זכה ואין כאן מקומו. על כל פנים תלוי בפלוגתא זו אם יש לו חלק מאתמול וק"ל. ולענין ב"י וב"י יתבאר אי"ה לקמן.