מנחת חינוך · סימן פ״ט, ה׳

והנה הלאו הזה נוהג גם בנשים דהאשה כשרה לשחוט קדשים ע' בזבחים. אך בזריקה אם אשה זרקה דמחללה עבודה עיין ר"מ פ"ט מהב"מ וכן כל המחללין עבודה שחושב שם הר"מ נראה דא"ח על לאו זה דחמץ כיון דמחללי עבודה והפסח פסול א"ח. ואף דכתבתי לעיל בשם השעה"מ דבאותה עבודה שפוסל הקרבן חייב על חמץ כיון דלא נפסל קודם רק באותה עבודה היינו דוקא שם כמ"ש הסברא דאי בעי הי' עושה בהכשר כגון שוחט שלא לשמו דאי בעי שוחט לשמו אבל כאן דא"א להכשיר העבודה כי הוא מחלל אם כן ה"ל פסח פסול וא"ח על לאו זה. אך במקטיר אף דכל הפסולים פסולים להקטרה מכל מקום אין הקרבן נפסל במחלל הקטרה כמש"ל אם כן חוץ מה שעובר על לאו זה דזרות או בע"מ וכדומה עובר משום לאו זה דחמץ ג"כ כנ"ל. והנה במ"ש דאותם המחללים עבודה מכל מקום חייבים אם מקטירים החלב כיון דהפסח כשר נתיישבתי דז"א כיון דבש"ס פסחים ס"ב נפ"ל דמקטיר חייב מדסמיך ללא ילין הואיל וישנו בהלנת אימורין ופירש"י כל שישנו בעבודה שלהם באזהרת הלנה ישנו בכלל אזהרת חמץ הלכך מקטיר נמי עובר ע"ש. והנה בלאו זה דהלנת אימורים אינו אלא בכהן זכר הכשר לעבודה כמ"ש הרהמ"ח במצוה שאח"ז אם כן כל הפסולין לעבודה כיון דאינן בכלל אזהרה דלינה אינן בכלל לאו דחמץ ע"כ כל הפסולים הנ"ל אם הקטירו א"ע בלאו הזה ומכל מקום צ"ע ולעורר באתי. ולפמ"ש אף שאינם מחללין עבודה רק שאסורים לעבוד כגון פרועי ראש וקרועי בגדים דאין מחללין עבודה והם במיתה עיין ר"מ פ"א ופ"ז מהב"מ על כל פנים ל"ש בלאו דלא ילין כיון דאסורים לעבוד עבודה ולהקטיר אף דבדיעבד כשר מכל מקום אסורים אם כן כיון דאינם בלאו הזה דלא ילין אינם בלאו דחמץ ג"כ אבל באותם דלא מחללי עבודה אם זרקו הדם חייבים על לאו זה דזריקה ילפינן מלימוד אחר וגם הפסח כשר כיון דלא מחללי עבודה אם כן עוברים בלאו הזה כנ"פ. ודע שדברי הרב המחבר צ"ע שנראה לכאורה ממ"ש והעובר עליה והניח מדעתו כו' לוקה דגם בעל החמץ חייב מלקות וזה צ"ע דהא אצל בעל החמץ הו"ל לאו שאין בו מעשה ואפילו במקום שעושה מעשה כגון שקנה חמץ בשעת שחיטת הפסח גם כן פטור לשיטת הרהמ"ח עצמו לקמן במצוה שמ"ה ושמ"ו דלשאב"מ אף במקום שעושה מעשה פטור ע"ש. ובאמת שהתוס' בפסחים ד' ס"ג ע"ב ד"ה או כ' להדיא דבעל החמץ פטור או משום דלא תשחט כתיב או משום דהוה לשאב"מ ע"ש. אך גם מה שנראה מדבריהם לתי' השני דעכ"פ איסור יש על בעל החמץ גם זה איני מבין כעת דכיון דלא מצינו איסור זה רק על השוחט או זורק או מקטיר מנ"ל דגם בעל החמץ באיסור קאי ואפשר לדחוק וליישב וגם דברי הרהמ"ח אפשר לפרש באופן אחר ואין להאריך. ותשובה על לאו זה כמו על כל הלאוין שיש בהם מלקות. וכבר כתבתי לעיל ותבין מי הראוי למנות ומי הכשרים לעבודה ואם שחט או זרק הפסח על החמץ לא נפסל הפסח וכשר ויי"ח בו עי' תוס' ואחרונים וכ"ה פסק הלכה באין חולק: